כף החיים על אורח חיים קמ״ו:ט״ז

טז) שם ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום וכו' משמע שדין זה מוסכם מדלא כתבו בלשון יש מתירין כהנך דלעיל וכ"כ לקמן בסי' רפ"ה סעי' ה' בסתם, וכ"כ מט"י אות ז' וכתב דהכי ק"ל וכן נוהגין רוב המדקדקים ודלא כהפר"ח שחלק ע"ז יעו"ש, וכתב בת"ה סי' נ"ד דאפי' דליכא עשרה דצייתי לס"ת שרי, והביאו כנה"ג בהגב"י. ומ"א סק"ה ומיהו זהו לפום דינא אבל כבר סיים הש"ע דהנכון שבכל פרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא, ומשמע דחוזר גם על קריאת שמו"ת וכ"כ בב"י דהרמב"ם כשחזר הפ' בעת ההיא היה שותק בזמן שש"ץ קורא עד בין גברא לגברא יעו"ש, וכתב הל"ח פ"ק דברכות אות ל"ח דטעם הרמב"ם כטעם הש"ע יעו"ש, וכתב עו"ש הל"ח דמ"מ מי שירצה לדקדק ולכוון דעתו להקורא אף בזה יתבלבל שא"א שיכוין להשלים הפסוק בכל פעם שיתחיל הקורא וגם שמיעת הקריאה יבלבלוהו שלא ידע בכל פעם באיזה מקים שסיים עכ"ל והביאו א"ר אות ד' וכתב עליו דמ"ש רא"א שיכוין להשלים הפסוק בכל פעם שיתחיל הקירא מה בכך אפשר להפסיק באמצע הפסוק ומ"ש דשמיעת הקריאה יבלבלוהו וכו' לא חששא היא דמסתמא יתחיל מספיקא במקום הידוע לו שקרא וגם אפשר ליזהר שלא ישכח המקום אלא שסיים דאין נראה להקל אלא למי שתורתו אומנתו ובזה מהני תורתו אומנתו אף לדידן עכ"ד ובשעה"מ פ' ואתחנן כ' ביום הששי תקרא כל הפ' של השבוע שמו"ת וביום השבת תשמע כל הפ' מפי הש"ץ ותכוין בהוי"ה שלימה דבן דההי"ן וכו' ומשמע דיש חיוב וטעם בסוד לשמוע כל הפ' מפי' ש"ץ ולא יוכל לקרא בעת ההיא שמו"ת. וכ"מ מהזוה"ק שהבאנו לקמן או' ח"י וכ"כ בשער הכוו' דס"ב ע"א דהאר"י ז"ל היה משתדל מאד לקרות הפ' שמו"ת ביום ו' אחר תפלת שחרית זולת אם אירע לו שום אונס גדול מאד שאז היה קורא הפ' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת עכ"ד. וכ"כ הלד"א סי' ח' או' כ"ג דיש להחמיר ולזהר לקרות קודם שמו"ת ואם נאנס יקרא אחר התפלה יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ו':