כף החיים על אורח חיים קמ״ו:י״ח

חי) שם והנכון שבכל הפרשיות וכו' לכוין דעתו וכו' נכון לשמוע קס"ת מתוך החומש כדי לכוין היטב. ולא יקרא הפ' בעל פה אלא שומע מהש"ץ ושותק אמ"ל בדין הנהגת הצבור בעת קס"ת אות כ"ד, לד"א שם אות כ"ד בי"מ אות ו' חס"ל אות י"ג, וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ו ע"א כד סליק ס"ת לתמן (ר"ל על התיבה) כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת בזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא למפתח פימהון אפי' במילי דאורייתא וכ"ש במלא אחרא אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה דכתיב וכפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה, אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואיבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה דמארי עלמא וכו' עכ"ל, ומשמע מדברי הזוה"ק הנז' דבעת הוצאת ס"ת מן ההיכל אין לדבר שום דבר של חול מפני שבעת ההיא מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ובעת הקריאה אין לומר אפי' ד"ת משום שצריך לשמוע הקריאה של ס"ת, וכן י"ל דברי החיד"א בס' תורת השלמים אות א' שכתב בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל אין לדבר כלל ר"ל דברי חול ודלא כמו שהבין הבי"מ והקשה עליו יעו"ש, ועיין לעיל סי' קל"ד או' יו"ד: