כף החיים על אורח חיים ט״ו:ל׳

ל) שם ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית וכו' וה"ה אם רוצה לתופרו ועדיין הציצית הראשונים בתוכו [דאין נפסלין כיון שעדיין נשאר משהו מחובר וקדם הטלית ציצית לקרע, כמ"ש בסי' י"א סעי, יו"ד] יש לחוש לדעת רש"י ואין לתופרו כ"א בחוטין שאינם ממין הציצית והטלית ההוא דחיישינן שמא ישאר חוט מן התפירה ואח"כ נפסלו הציצית ויבא להשלים ע"ז החוט ז' חוטין והוי תעשה ולמ"ה כמ"ש מאמ"ר אות ו' וז"ל וליכא למיחש שמא יפסלו החוטין וכשמתקנם יצרף זה החוט דאז הוי כלכתחילה דכל שצריך להטיל ציצית מחדש אם הוא פחות מקשר גודל פסול עכ"ל. משמע דדוקא אם הקרע הוא בפחות מקשר גודל דאין ראוי להטיל שם ציצית ליכא למיחש שמא יפסלו החוטין וכו' אבל אם הקרע הוא בתוך ב' שראוי להטיל בו ציצית אעפ"י שיש בו ציצית עתה חיישינן שמא יפסלו החוטין וכשמתקנם יצרף זה החוט עם ז' חוטין והוי תעשה ולמ"ה והא דנקט מרן ז"ל ותפרו ואח"כ הטיל וכו' משום דבעי למימר אח"כ ואם נקרע ותפרו וכו' דשם מיירי דנקרע לגמרי כמו שית'. ושם נפסלין הציצית שהוא בתוכו וצריך לומר ואח"כ הטיל בו ציצית וכו' לכך ברישא נמי נקט ותפרו ואח"כ וכו'. או י"ל הא דנקט ותפרו ואח"כ הטיל וכו' משום דאם קדם הקרע להטלת ציצית מוכרח הוא שיתפור אפי' נשאר משהוא כדי להניח הציצית למעלה מקשר גודל, לכך נקט בכה"ג. לא כן אם קדם הטלת ציצית לקרע ונשאר משהוא שאינו מוכרח לתפור כיון שהוא כשר לכך לא נקט בכה"ג. ועיין לקמן אות ל"ב: