ספרי הלכה
כף החיים על אורח חיים קנ״א:ח׳
חלק מ: סימן קנ״א
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
ח) שם. ושוחה בטילה. וכתב בס' פתח עינים וז"ל המדבר שיחת חולין בבהכ"נ טוב לו שלא יבא כל עיקר כי הוא חוטא ומחטיא והשטן מקטרג ואומר היום קצר לי לדבר עד שממתין שעת התפלה ובכלל זה לומדי תירה המפלפלים בשעת התפלה ומבלבלים את הקהל בצעקתם דלא יאות עבדי אעפ"י שת"ת כנגד כולם אמרו חכמים ז"ל זמן תורה לחוד וכו' ועוד שיקחו ע"ה ק"ו מהם ולא יחרשו ג"כ לשמוע התפלה מן הש"ץ עכ"ל והביאו הסו"ב או' ב' ועי"ש בסו"ב מה שהאריך בזה יעו"ש. וכ"כ הא"א או א' דיש לגעור במי ששח שיחת חולין בבהכ"נ אע"ג שאין שיחה בטילה דבל"ה אסור כל השח שיחה בטילה ועובר בעשה מדרבנן עכ"פ לצירך פרנסה דבחוץ שרי בבהכ"נ אסור עכ"ד ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב סי' ל"א שביאר חומר איסור הדיבור בבהכ"נ ובפרט בשעת התפלה ועונשו ומשפטו ותשובתי, והביאו ברכ"י או' ד' וז"ל הזוה"ק פ' תרומה דקל"א ע"ב, ומאן דמשתעי בי כנישתא במילין דחיל ווי ליה דאחזי פרודא, ווי ליה רגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהוא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן, ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה, ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא עכ"ל, וכתב בשער הכוו' דף ד' ע"א וז"ל ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבהכ"נ אפי' שלא בשעת התפלה וכמעט שאפי' בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול עכ"ל, והביאו מ"א סק"ג, ועיין עוד בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ז:
ח) ובשבת קודש יש איסור מוסיף דלא מיבעיא דשיחת חולין אפי' לצורכו דאסור אלא אפי' לצורך בי כנישתא אסור כמ"ש בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסיר לאשתדלא אפי' בצורך בי כנישתא אלא במילי תושבחן וצלותא ואורייתא. ומאן דאשתדל במילין אוחרנין ובמילין דעלמא דא איהו ב"נ דקא מחלל שבתא ולית ליה חולקא בעמא דישראל תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שוו ידיהון על רישיה ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקב"ה וע"ד בעי לאשתדלא בצלותה ובשירין, ותושבחן דמאריהין ובאורייתא עכ"ל והטעם הוא כי אינו דומה השראת השכינה השורה בבהכ"נ בשבת להשראת חול ולבן צריך להיות חמורא ביותר ואסיר לאשתדלא אפי' בצורך בי כנישתא ש"ץ די"ב ע"ג חס"ל או' א':
ח) וכתב הרוקח בתקוני התשובה שהרגיל לדבר דברים של חול בבהכ"נ ואפי' שלא בשעת התפלה יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום ומכאן ואילך ישב במורא גדול ויתפלל בכונה ולא ידבר בבהכ"נ כלל והביאו החס"ל שם: