כף החיים על אורח חיים קנ״ג:כ״ה

כה) שם. משנין המותר לכל מה שירצו. אפי' לדבר הרשות כ"מ בגמרא, והטעם כמ"ש כיון שנעשה דעת אנשי העיר בהמעות. מ"א סק"ו. והלבוש כתב הטעם דכיון שכבר יצאו ידי נדרם והמותר עדיין לא בא לשימוש קדושה חמורה מותר לשנותו. וכ"כ הב"ח נראה דס"ל להרמב"ם והטור משנין המותר לכל מה שירצו אפי' אין בו קדושה כלל אלא לכל שאר צרכי צבור וכתב דהכי נקטינן ודלא כדמשמע מפי' רש"י דלא שרי אלא הורדה לקדושה קלה יע"וש, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' וכ"כ עו"ת או' ט' א"ר או' ט' ח"א שם. מיהו הט"ז סק"ב סמך עצמו על פי' רש"י וכתב וז"ל ונראה דגם כוונת הטור ורמב"ם וש"ע הוא כן דכתבו בסיפא דאפי' לקלה משנין וראיה לזה דכאן אמר לשון משנין ובסעי' ז' גבי הסכימו זט"ה כתב רשאין להוציא המעות לכל מה שירצו והיינו אפי' לדבר הרשות ונ"ל דכאן דבעינן לדבר מצוה היינו אפי' כל צרכי רבים מקרי דבר מצוה עכ"ל וכ"כ הר"ן על הרי"ף בפ' בני העיר ובלבד שיוציאו אותן בצרכי צבור עכ"ד, אמנם לפי מ"ש הב"ת נמי לכל שאר צרכי צבור כנז' אין נפקותא מנה לענין דינא דנוכל להשוות הדעות ולומר דלכ"ע בעינו צרכי צבור אלא דמר קרי ליה דברי קדושה ומר לא קרי דבר קדושה. ומה שלא הזכירו בהדיא הרמב"ם והטור והש"ע צרכי צבור משום דמסתמא כיון שהם של צבור אין מוציאין אותם אלא לצרכי צבור וכ"כ המאמ"ר אות ה' יעו"ש: