כף החיים על אורח חיים קנ״ג:מ״ח

מח) שם. לכל מה שירצו. וכתב הרמב"ן ז"ל דהאיך התירו לעשות בדמים מה שירצו והלא הדמים הן נתפסים בקדושתן ותירץ דבהכ"נ עשאוהו כתשמיש מצוה כסוכה ולולב שנזרקין אחר מצותן ובזמן מצותן אסור להסתפק מנוי סוכה כל שבעה. וכן אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה לפיכך בבהב"נ כל זמן שרוצים בו בני העיר נוהגין בו קדושה ואפי' בחרבנו שהרי לא עבר עדיין זמן מציחו וראוי לבנותו הלכך כשמכרוהו זט"ה שלא במא"ה אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצותה לגמרי אלא שתח"ל קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו בני העיר למכרו אפי' למשתי שכרא שרי שכבר עבר זמן מצותה ונפקעה ממנו קדושתו כסוכה ולולב אחר מצותן עכ"ד אבל הר"ן כתב דבכ"נ ודכוותיה כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפי' התנו עליו זט"ה במא"ה א"א שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו מיהו לאחר שהטילו קדושתו על הדמים קדושת דמים קלישה מקדושת בהכ"נ ובו' אלא דזט"ה לחודייהו לא מצי לאפקועיה ההיא קדושת דמים אע"ג דאקלישא אבל במא"ה יכולין להפקיע לקדושת בהכ"נ בכדי יעו"ש והב"ד ב"י ומשמע דדעת מרן ז"ל כדעת הרמב"ן כמ"ש לעיל או' מ"ד בשם המש"ז יעו"ש: