כף החיים על אורח חיים קנ״ח:ל״ו

לו) מוהל היוצא מן הזתים הנכבשים במלח דינו כשמן וצריך נטילה ולא מיבעיא זתים שדרכן ליתן עליהם מים בחבית דתיפוק ליה משום המים אלא אפי' זתים שנכבשים במלח שנותנן בחבית בלי שום מים האוכלן צריך נטילה דהא דמשמע פ"ט דטהרות דהמוהל היוצא מהזתים טהור התם מיירי בזתים שדעתו ליתנם בבית הבד ולדורכם דכיון דעדיין לא נגמרה מלאכתן המוהל היוצא מהן קודם דריכה אינו מכשיר משום דלא ניחא ליה בהוצאתו משא"כ באלו הזתים הנכבשין במלח שאין דעת האדם לעשות להן מלאכה אחרת ואדרבא ניחא ליה במשקה היוצא מהן משום שממתקן ומכשירן לאכילה הא ודאי דהוי דין אותו מוהל כשמן גמור וכדמוכח שם משנה ה' וו' יעו"ש. מט"י שם: