כף החיים על אורח חיים ק״ס:ס״ד

סד) שם השלג והברד וכו' אם ריסקן עד שנעשו מים וכו' משמע דבין לנטילה בין לטבילה צריך דוקא לרסקן עד שנעשו מים וא"ל אין נוטלין וטובלין בהם. וכ"מ בב"י יעו"ש. ומיהו בב"י ביו"ד סי' ר"א הביא פלוגתא לענין טבילה בשלג דרבי שמריה מתיר אפי' אין השלג מפושר ורבי אליעזר אוסר ונטה דעת מרן ז"ל שם להתיר כדעת רבי שמריה אלא שסיים ומ"מ אין להקל לעשות מעשה באיסורא דאורייתא נגד הר' אליעזר ורבינו שמחה רק לטבול ידיו בשלג לאכול לחם אם אין לו מים כיון דנט"י דרבנן יש לסמוך על הר' שמריה יעו"ש. והביאו הש"ך שם ס"ק ע"א (ומה שהקשה הש"ך שם על הש"ע מכאן על שם כבר כתב מהריק"ש בהגהותיו לשם דשם ג"כ מיירי לכשיפשר והביאו הברכ"י שם אות ט"ז וכתב וכן מוכח מהב"י שהביא הש"ך יעו"ש) וכ"כ הט"ז לעיל סי' קנ"ט אות ך' דמותר להטביל ידיו בשלג אפי' אינו מפושר רק שהוא מכונס בגומא ויש בו מ' סאה יעו"ש והמ"א בזה הסי' ס"ק ט"ז כתב להתיר אפי' אינו מכונס בגומא רק שהוא מחובר מ' סאה ביחד וכתב דמ"ש הש"ע אם רסקן קאי רק אנוטלין מהם כלומר כשנוטלין בכלי ושופך על ידיו אבל לטבול ידיו במ' סאה שבקרקע שרי אפי' לא ריסקן יעו"ש. ולי נראה דכאן בש"ע מיירי באפשר למצא מים וע"כ לא התיר אפי' לטבול בהם ידיו בלא ריסוק ושם בב"י ביו"ד שהתיר לטבול ידיו בלא ריסוק מיירי באין לו כדמשמע בב"י שהבאנו לעיל. ואח"כ ראיתי שכ"כ כנה"ג בהגב"י יעו"ש. מיהו הב"ח בססי' קנ"ט כתב דפליגי בלטבול ידיו בשלג כי היכי דפליגי בטבילת כל הגוף בשלג אבל ליקח שלג בידו אחת ולשפשפו עם ידו השנייה לד"ה אסור ואפי' במים ממש כ"ש בשלג דלא יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות י"ד אלא שכתב דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירין. וכ"כ בן א"ח פ' אחרי אות ט"ז. והד"ח אות יו"ד כתב דמ"מ צריך לרסק קצת השלג במקום שתוחב שם הידים כדי שיהיו נקיות. וכ"כ עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' מ' אות י"ב בשם ר' יעב"ץ וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש להרחיק האדם את עצמו מלטבול ידיו בשלג אם אינו מרוסק ואפי' בשעת הדחק אלא א"כ יש מ' סאה במקום אחד וגם יש בו מקום מרוסק שנעשה מים שיכול לטבול שם ידיו וא"ל לא יברך כ"א בלא שם ומלכות. וליטול ידיו בכלי מן השלג לכ"ע אסור עד שירסקנו ויהי למים ואח"כ יטול: