כף החיים על אורח חיים י״ח:כ״א

כא) שם בהגהה, ואם לבשו מעלות השחר ואילך וכו' כתב מ"א סק"ד ונראה לי דה"ה בערב עד צאת הכוכבים עכ"ל, ופי' דבריו המחה"ש וז"ל ר"ל כיון דהגהת רמ"א זאת נובעת מהמרדכי וכו' ה"ה די"ל כן גם בערב עד צאת הכוכבים עכ"ל, וכתב הפרמ"ג בא"א אות ד' ומיירי שעדיין לא התפלל ערבית דאל"ה הוי כתרתי דסתרן אהדדי יעו"ש, וכ"כ ר"ז אות ח', וכל זה לדעת המרדכי דס"ל דיכול לברך לכתחילה מעלות השחר ואילך אבל מרן ז"ל דס"ל דאינו יכול לברך עד שיכיר בין תכלת ללבן לא גילה דעתו אם יכול לברך ג"כ אחר שקיעת החמה כל זמן שמכיר בין תכלת ללבן, או דוקא בשחר דאתי יומא וחשיב יום לשאר מילי חשיב ליה יום נמי לענין ציצית ויכול לברך משיכור בין תכלת וכו' אבל בערב משקיעת החמה ואילך דאתי לילה וגם כל זמן בין השמשות הוא ספק שמא הוא מן הלילה אינו יכול לברך ואפי' מכיר בין תכלת ללבן וצ"ע. מיהו כבר כתבנו לעיל אות י"ב בשם הפוסקים והאר"י ז"ל דאסור להתעטף בציצית משקיעת החמה ואילך ואפי' בלא ברכה, ואפילו אם נסתפק לו אם שקעה החמה דאיכא ס"ס שמא לא שקעה ואם תמצא לומר שקעה שמא הלכה כמ"ד דיכול לברך כל בין השמשות עד צאת הכוכבים אפ"ה לא יברך כמש"ל אות ז' דסב"ל אפי' היכא דאיכא ס"ס יעו"ש: