כף החיים על אורח חיים ד׳:ט״ז

טז) אחר השפשוף לא תניח אצבעותיך כפופים למטה אלא תיכף ומיד תזקוף ידך ואצבעותיך למעלה ותגביהם עד הראש ולפחות תגביהם עד כנגד הפנים כי הפנים גם הם מכלל הראש ותברך ענט"י תיכף ומיד כאשר תרים ותזקוף ידך כדי שלא תהיה הגבהת ידך לבטלה כנז' בזה"ק שאסור להגביה ידיו בריקניא ותהיינה ידך גבוהות וזקופות עד שתסיים הברכה דלכך מברכים על נטילת ידים שהוא לשון התנשאות כמו וינטלם וינשאם ואין מברכים על רחיצת ידים ותיזהר כשתגביה ב' ידיך כנגד הראש שתכניס קשרי הזרועות שהם אצילי הזרועות הנקראים בלע"ז קוב'דו ובלשון ערבי עכס לפנים מן הגוף בסוד וכל אחוריהם ביתה גם צריך לפשוט ב' כפות הידים בעת הברכה כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר והוא לרמוז על קבלת הטהרה בהם וכמ"ש רבינו ז"ל בש' הכוו' ועו"ת. בן א"ח שם אות ד':

טז) וכתב מצ"ש דף ג' ע"ד דמי שאין מגביה ידיו למעלה אחר הנטילה הוא בכלל כל המזלזל בנט"י וכו' ע"ש ומ"ש בסי' בי"ע אות ד' בהלכות נטילת ידים דבשעת הגבהה יאמר פסוק שאו ידיכם קודש וכו' כתב הרו"ח סי' ה' אות ב' דאין לאומרם כיון דלא בירך עדיין ברכת התורה והוא ברור עי"ש: