כף החיים על אורח חיים ד׳:כ״ט

כט) שם אלא לתוך כלי אבל ע"ג קסמין אסור. עיין סי' קפ"א סעי' ב' מג"א ס"ק ז' ופי' דבריו במחה"ש וז"ל עיין סי' קפ"א סעי' ב' דמים אחרונים אף שאין נוטלים על גבי קרקע דרוח רעה שורה עליהן מ"מ על גבי קסמין מותר, התם היינו טעמא דטעם הנט"י הוא משום מלח סדומית או ט"א עי"ש בב"י א"כ המים מצד עצמם על ידי הנט"י עדיין אין רוח רעה שורה עליהן אלא בהגיעם לארץ אז רוח רעה שורה עליהן וכיון שיש דבר מפסיק בין המים לארץ אין רשות לר"ר לשרות עליהן כמ"ש מג"א לקמן לכן שרי ע"ג קסמין משא"כ כאן דר"ר שורה על הידים ועל ידי הנט"י מעביר הר"ר מן הידים ושורה הר"ר על מי הרחיצה וא"כ מאי מהני ע"ג קסמין נהי שיש הפסק בינם לקרקע הא כבר שורה עליהם רוח רעה ולכן צריך כלי ליטול לתוכם ולשפכן במקום שאין אנשים עוברים ומה"ט כתב הרב"י בשם הזוהר שאין ליתן אותן המים למכשפות והב"ח כתב דאפילו לכל אדם השואל אותן המים אין ליתן דודאי דעתו לכישוף עכ"ל וכ"כ לב"ש ופרמ"ג בא"א סק"ז, משמע מזה הא דבעינן שיטול לתוך כלי לאו משום דאין הר"ר מסתלקת בלא כלי התחתון אלא דעיקר הקפידא הוא כדי שלא יעברו עליהם בני אדם ויזוקו בהם א"כ מי שאין לו כלי שיטול לתוכו מותר ליטול במקום שאין עוברים שם בני אדם או לתוך גומא שהמים נבלעים לתוכה וכן משמע בהדיא בחיי"א כלל ב' אות א' שכתב וז"ל ולכן אסור ליטול על הקרקע במקום שבני אדם הולכים עכ"ל, משמע הא במקום שאין הולכים שם בני אדם מותר ליטול, ומ"מ לכתחלה לא יטול אלא לתוך כלי מפני טעם הזוהר שהביא הב"י וז"ל והיך בעי לאתקדשא כך בעי חד כלי לתתא וחד כלי לעילא וכו' דא ברוך ודא ארור וכו' דא קדישא ודא מסאבא עכ"ל, ועוד ט"א מפני שיוכל לטלטלו ולהביאו סמוך למטתו כדי שלא יצטרך לילך ד' אמות בלי נטילת ידים: