כף החיים על אורח חיים ד׳:ו׳

ו) שם ויברך ענ"י. לפי שהידים עסקניות הן וא"א שלא נגעו בלילה בבשר המטינף לכך תקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל, כ"כ הרא"ש, אבל הרשב"א נתן טעם דבשחרית נעשה כבריה חדשה שנאמר חדשים לבקרים וצריכים להודות לה' וצריכים טהרה לעבודה זו ככהן מן הכיור ע"כ תיקנו נטילה בעת ההיא. ב"י פרישה אות א', ט"ז סק"א, אבל לטעם א"ח דנט"י שחרית היא משום שיבתא ובת מלך להעביר ר"ר השירה בלילה על הידים והוא מגמרא שבת דף ק"ט ע"א, ולטעם הזוהר דמאן דנאים טעים טעמא דמותא בשתין נשמי וכי מתער אתדבק סט"א בידים אין לברך ענט"י כי סכנה ור"ר אין לברך רק על המצות, פרמ"ג א"א אות א' ונפקא מנה מן הטעמים דלהרא"ש א"צ כלי מדינא ומים הפסולים לנט"י לסעודה כשירים כאן, ובתפלת המנחה נמי אם היו ידיו מטונפות מברך ענט"י, ולהרשב"א צריך דוקא כלי וכח גברא וכל הדברים הצריכים בנט"י לסעודה ובתפלת המנחה אינו צריך לברך ענט"י, והניעור בלילה שייך טעם א"ח ולא דזוהר ונאים ביום ס' נשמי שייך הזוהר לבד, א"א שם. ועיין במש"ז אות א' ועוד נפ"מ באם ישן בבתי ידים ויודע בודאי שלא נגע במקום מטונף, להרא"ש אין מברך ולהרשב"א מברך, א"א שם, מש"ז שם: