כף החיים על אורח חיים ה׳:ז׳

ז) שם ויכוין בכתיבתי ביוד הא וכו' אבל כשכתוב באלף דלת אין לכוין אלא שהוא אדון הכל, מג"א סק"א. ר"ז אות א', שתילי זתים אות ב'. וצריך לקרותו בפתח (ר"ל תחת האלף ועל הדלת חולם א"צ לפרש. מחה"ש) וקמץ תחת הנון וכשנכתב ביו"ד הא מקצתם קורין בפתח ומקצתם קורין נוטין לצרי וכן מנהג האשכנזים. ב"ח. ובת' מוהר"ם מלובלין איתא שגם שנכתב באלף דלת יקרא בענין שלא תהיה הברת הפתח ניכרת. מג"א שם, אמנם הא"ר ס"ק ב' כתב בשם א"ח שחזר בו מוהר"ם מתשו' הנ"ל ופסק ליזהר לקרות האלף בחטף פתח והוא כמו שבא פתח אך לא יאריך בשום אחד מהם עי"ש. וכתב שכ"כ בעל ס' ע"מ ובעל של"ה ובעל ברכת הזבח, והביא דבריו פרמ"ג א"א ס"ק א' יעו"ש, והמחה"ש וכרם שלמה, וכתב הכר"ש שכ"כ בס' מעשה רב בשם כמה גאונים, וכ"כ מחב"ר אות א' יעו"ש, וכתב שם המחב"ר בשם היעב"ץ בס' לוח אר"ש דף ו' ע"ב וז"ל מעתה בטלה מחלוקת שאין מגמגם עוד בדבר שקריאת השם בין במקום שנכתב הויה בין במקום אדני לעולם שווה לקרותו בחטף פתח וכו' ולא כמ"ש מ"א סי' ה' בשם ב"ח לחלק בין הפרקים גם מ"ש הב"ח דשם אדנות נקרא בפתח ליתא אלא לעולם הוא בחטף פתח וכו' עכ"ל והב"ד שע"ת אות א', סי' בי"ע אות יו"ד:

ז) אין ספק בקריאת שם אדנות שהטעם מלרע, מחב"ר אות ב' בשם נוב"י חא"ח סי' ב' וס' לוח אר"ש דצ"ג, והב"ד שע"ת שס, וסי' בי"ע אות יא: