ספרי הלכה
כף החיים על אורח חיים נ״א:י״א
חלק מ: סימן נ״א
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
יא) שם צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל בברוך שאמר וכו' אבל אחר ברכת ברוך שאמר מותר לענות אמן של אחר ברכות כמש"ל סעי' ב'. וכן בין פסוקי דזמרה מותר לענות אמן של אחר ברכות כמ"ש בשער הכונות דף א' ע"ג שהאר"י ז"ל היה עונה אמן באמצע הזמירות אחר המברכים י"ח ברכות של ברכת השחר יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער הברכות פ"א. וכ"כ מ"א סק"ג בשם הכונות. וכתב שם המ"א וז"ל ונ"ל דאפי' באמצע הברכה מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עכ"ל. מיהו הברכ"י אות א' ואות ד' הוכיח דנתקנה קודם התלמוד יעו"ש. וכ"כ אנן לעיל אות א' בשם תולעת יעקב דאנשי כנה"ג תיקנוה יעו"ש ועיין פרמ"ג בא"א אות ג' דס"ל דיכול לענות אמן של אחר הברכות באמצע ברוך שאמר יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ה'. אמנם החיד"א בקש"ג סי' ז' אות כ"ט ואות ל' כתב דמדברי האר"י ז"ל משמע דבאמצע ברוך שאמר לא יענה אמן ונראה דכוונת הרב ז"ל הוא על אמן דברכות דלא יענה באמצע. דב"ש נתקן קודם התלמוד. אבל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש מידי דהוה אק"ש וברכותיה דעונה באמצע הפרק וכמ"ש בש"ץ דס"ז ע"ב עכ"ד. וכ"כ הזכ"ל בח"ג אות ב' דף ה' ע"ב באות כ"ט ואות ל'. סידור בי"ע בדיני ב"ש אות ט' ואות יו"ד וה"ה דיכול לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש ומודים אבל לא אמנים של על ישראל ויהא שלמא כמו שמפסיקים בק"ש וברכותיה וכמו שנבאר בס"ד בסי' ס"ו סעי' ג' וה"ה לכאן. וכן כתב בן א"ח פ' ויגש אות ט'. ועיין מש"ל סי' ה' אות ד':
יא) וכל זה הוא אם התחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר דהיינו שהתחל לומר ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה האל אב הרחמן וכו' אבל קודם לכן יוכל לענות גם אמן של אחר הברכות אבל לא אמן של על ישראל ויהא שלמא וברוך הוא וברוך שמו כיון שאינם חובה כ"כ אלא מנהגא בעלמא כמ"ש הש"ץ דפ"ה ע"א. וא"כ למה יפסיק בזה בשבח הגדול. הזה. וכשמפסיק לענות קדיש וקדושה וכו' בברכה שבאמצע ברוך שאמר וגם אמן של אחר הברכות קודם שהתחיל בברכה שבאמצע ב"ש זה לא חשיב מוסיף על פ"ז תיבות שבברכת ב"ש דאינו חשוב מוסיף אלא א"כ מוסיף איזה שבח בנוסח ברכת ב"ש אבל לא כשעונה אתה דבר שבקדושה שנתחייב לענות מחמת אחרים ואינו נוגע לנוסח ב"ש והוא פשוט. ועיין בן א"ח באות הנז' שכתב כשמפסיק לענות לכל דבר שבקדושה בי"א ברוך הראשונים קודם שהתחיל לומר הברכה שבאמצע ברוך שאמר שחוזר ואומר ב"ש מתחילתו עד סופו כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם יעו"ש. ול"נ דאם חשיב עניית דבר שבקדושה תוספת על פ"ז תיבות אם כן למה התירו הפוס' לענות בברכה שבאמצע ב"ש ואם אינו חשוב תוספת גם בי"א ברוך הראשונים לא חשיב וא"כ למה צריך לחזור לאומרו מתחלתו ואדרבה דאם חוזר לאומרו מתחלתו הוי כמוסיף דכיון דאמר מקצת הברוכים וחוזר לאומרם הוי כמוסיף בנוסח הב"ש עצמו שכופל הדברים ועוד שי"ג ברוך אלו יש בהם כוונה כמ"ש בשער הכוונות די"ז ע"ג ואם חוזר לאומרם הוי מוסיף. וגם מ"ש באות הנז' והביא ראיה מס' כף החיים סי' ח"י אות ה' לא ידענא מה ראיה יש משם. והרי לך לשונו אם בעודו מברך ברכות השחר בתוך הברכה שמע קדיש או קדושה לא יענה וכו' וכן באמצע הברכה שאמר ברוך אתה ה' מברוך שאמר לא יענה לקדיש וקדושה ומודים עד אחר שיגמור מלך מהולל בתשבחות עכ"ל. ור"ל כיון דברכת ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות קצרה לא יפסיק באמצעה וכמש"ל סי' ה' אות ד' יעו"ש ודו"ק: