כף החיים על אורח חיים נ״א:ל״ד

לד) שם ואם לא כיון צריך לחזור וכו'. ועיקר הכוונה הוא שיבין פי' המילות שהקב"ה משגיח על בריותיו ומפרנסן כמש"ל באות ל'. וכן כל מקום שנזכר כוונה בדברי הפשטנים הוא פי' המילות שיבין מה שהוא אומר כמ"ש ח"א כלל י"ח אות ב'. אבל לא שמות וכוונות כי אין אתנו יודע בזאת ואפילו הלומדים בכתבי האר"י ז"ל לא יעשו זאת כי אפשר יקצצו בנטיעות אם לא עד אשר ילמדו מפי סופרים וספרים וכולי האי ואולי אם יבינו הענין ושב וא"ת עדיף אכן יזהרו מאד בפי' המלות ולא יחסרו תיבות ואותיות ובפרט בשעת אזכרת השמות כי ה' יראה ללבבות. ומיהו בפהוק פותח את ידיך יש לכוין כוונה פשטית שר"ת של 'פות'ח 'את 'ידי'ך פא"י ס"ת חת"ך ומשביע גי' חת"ך. ועיין בשער הכוונות. ולמודעי אני צריך הלומדים בכתבי האר"י ז"ל ומכוונים בהידור הרש"ש ז"ל כוונות הברכות והתפלות שקודם כל יזהרו לכוין בפי' המילות ואזכרת השמות ע"פ הפשט וגם בהברת המילות שלא יחסר מהם שום אות ואח"כ תבא עליהם הכוונה וצריך ליזהר בזה הרבה מאוד וגם לפנות לבם מכל מחשבה בעת התפלה שאם ככה לא יעשו אפשר שח"ו טורפים להם תפלתם לפניהם ואומרים עליהם לאמר איך עד הפשט לא הגיעו ועושים להם כוונים ר"ל והחי יתן אל לבו: