כף החיים על אורח חיים נ״א:ח׳

ח) שם צריך ליזהר מלהפסיק וכו'. כתב הרד"א שהר"ם כשהיה צריך להפסיק בין ב"ש לישתבח היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה'. וברוך ה' לעולם אמן ואמן. וברוך ה' מציון. וברוך ה' אלהים אלהי ישראל. וברוך שם כבודו לעולם וכו'. וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק היה אומר גם אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה עכ"ל. ב"י ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. א"ר אות ד'. עט"ז. סו"ב אות ג' ר"ז אות ה'. ש"ץ דס"ז ע"ג. וכתב כנה"ג בהגב"י וז"ל זו קולא יתירא לדעתי בא וראה שלא כתבוהו הפוסקים. הגהה כ"י עכ"ל. והביאו א"ר שם וש"ץ שם. וכתב א"ר שם וז"ל נראה שהבין דמותר להפסיק כשאומרים כן אף בדבר הרשות אפילו שלא מפני היראה או כבוד. ולא נהירא דמיירי בענין דמותר להפסיק ואפ"ה אומרים הפסוקים. וכ"מ בלבוש ול"ח עכ"ל יעו"ש, וכ"כ סו"ב שם. פרמ"ג במש"ז אות ב'. מאמ"ר אות ג'. ש"ץ שם שע"ת אות ג'. וכשמפסיק לקדיש וקדושה וכיוצא שמותר להפסיק א"צ שיאמר אלו הפסוקים דלא חמיר מק"ש וברכותיה. וכן המנהג פשוט בינינו. מאמ"ר שם. ש"ץ שם, שע"ת שם: