כף החיים על אורח חיים נ״ג:פ״ו

פו) שם אם לא שכבר הסכים עליו וכו'. כתב מ"א סק"ך וז"ל ונ"ל דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכולם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אעפ"י שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא עכ"ל. וזהו לפי פשט דברי רז"ל שחזרת העמידה נתקנה כדי להוציא את שאינו בקי כמ"ש לקמן בש"ע סי' קכ"ד. אמנם ידוע דאעפ"י שרז"ל נותנים טעם על פי הפשט הוא דוקא לשכך את האוזן כי אינם רוצים לגלות הטעם שיש להם כמוס ע"כ הסוד אבל בימי האר"י ז"ל כבר ניתנה רשות לגלות וכבר גילה הטעם בסוד דתרווייהו צריכי ואדרבא חזרת העמידה של ש"ץ היא גדולה מן הלחש שזה בחכמה וזה בבינה כמ"ש בע"ח שער ך' פ"ט ובשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה וצריכים הצבור ליתן דעתם ולכוין ולשמוע מן הש"ץ החזרה כדי לצאת י"ח לעשות התיקון הנעשה בתפלת החזרה וא"כ אין חילוק בין זמן הזה לזמניהם וגם עתה יכול למחות: