כף החיים על אורח חיים נ״ג:פ״ח

פח) שם בהגהה. ומי שהוא שונה לש"ץ וכו' כתב מהרי"ל בתשו' סי' צ"ז בשם רבי יהודה חסיד צריך שיהא ש"ץ אוהב לציבור דאם לא כן כשהוא קורא פ' תוכחה סכנה הוא למי שאינו אוהבו עכ"ל. וכ"כ ד"מ או' ו' בשם א"ז. כנה"ג בהגב"י. מ"א שם. ר"ז או' כ"ד. וכתב עו"ש מהרי"ל בשם ר"י חסיד שאם יודע שהחזן אינו אוהבו אם יקראנו בתוכחה אל יעמוד כי יכשל אם יעמוד עכ"ל וכ"כ ד"מ שם בשם הנז'. כנה"ג שם. וכתב שם הכנה"ג דלו נראה שיותר טוב שיעמוד לקרות מליכנס בעונש ועוזבי ה' יכלו עכ"ל והביאו המ"א ס"ק כ"ב וכתב עליו דלא נהירא דדוקא היוצא מבהכ"נ בשעת קריאת התורה עליו נאמר זה אבל בין גברא לגברא מותר לצאת. אלא כשקוראין אותו ואינו עולה מקצר ימיו כדאיתא פ"ט דברכות דנ"ה ע"א עכ"ל. ולי נראה דודאי דלא נעלם זה מכנה"ג וידע בכל זאת דבין גברא לגברא מותר לצאת וזה אעפ"י שהוא בין גברא לגברא קראו לו האיסור הוא משום כל הנותנים לו ס"ת לקרוא ואינו קורא מקצרין ימיו כמ"ש בברכות שם אלא הא שכתב הטעם משום ועוזבי ה' יכלו ולא כתב משום מקצרין ימיו כדי להכניס בו איסור אחר היוצא בשעת קריאת ס"ת דהוא משום ועוזבי ה' יכלו ומי שנותנין לו ס"ת ואינו קורא שמקצרין ימיו נכנס בסוג זה ג"כ דכיון שמקצרין ימיו הוא בכלל יכלו ולפי שכנה"ג בא להזהיר את זה ששונא אותו הש"ץ וקראו לו לעלות שיעלה ולא יצא לחוץ אמר טעם זה ועוזבי ה' יכלו כדי לכלול ג"כ את זה שלא יצא לחוץ בתוך הקריאה בפחדו אלא יצא מקודם: