כף החיים על אורח חיים נ״ה:ל״א

לא) שם שאין נאמרין בפחות מעשרה. קהל שלמדו תורה שבע"פ או אמרו תהלים ורוצים כולם לומר קדיש שפיר דמי. כ"מ מדברי מהר"י עייאש בס' בני יהודה בתשו' סי' ג' שכתב דכל דבר שבקדושה שנתקן בעשרה אפילו יאמרו אותו כולם מיקרי ציבור והביא ראיה לדבריו מהא דקיי"ל לקמן סי' קכ"ח סעי' כ"ה דבה"כ שכולה כהנים אם אין שם אלא עשרה כולם עולים לדוכן וכו' וכן בקריאת התורה שאינה בפחות מעשרה ולא אסרו לקרות עם הש"ץ אלא מטעם אחר וכו' דומיא דמעמד הר סיני וכו' וכן בברהמ"ז כשמזמנין בשם וכו' עונים הכל ביחד ברוך אלהינו וכו' ועוד כתב שם דאם איתא דאסור איך התירו לצבור לענות קדוש קדוש שהוא עיקר הקדושה יעו"ש והביאו פתה"ד סי' קכ"ה אות ב' וכתב דאע"ג דראייתו מברכת כהנים וברהמ"ז יש למשדי ביה נרגא מ"מ לא נדחו דבריו ח"ו דמלבד דליכא ראיה להפך עוד זאת דקישייתו שהקשה דא"כ לא לימרו הצבור קק"ק שהיא עיקר קושיא אלימתא יעו"ש. וכ"כ רב פעלים ז"ל בח"ב סי' י"ד ובספרו בן א"ח פ' ויחי אות ט"ז יעו"ש. ואם מפני שאומרים בקדיש ואמרו אמן ולית מאן דעני זה לא איכפת דכשאומר ואמרו אמן יכוין בו ב' כוונות אחד שאומר לקהל שיעני אמן וגם יכוין בו שהוא עונה אמן על מה שאומרין הקהל ואמרו אמן. וגם אם לא יכוין מסתמא אמרינן כן. ועיין רב פעלים שם שכתב לזה טעמים אחרים ובבן א"ח כתב דלכתחלה יזהרו להיות אחד עונה להם קדיש. ולענ"ד אם כפי זה צריך שנים שיענו. דאמרו אמן הוא לשון רבים: