כף החיים על אורח חיים נ״ה:מ״ב

מב) [סעיף ד'] יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן וכו' ולא נראין דבריהם וכו' הגהה מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק. אמנם הלבוש כתב דלא ראיתי נוהגין להקל אפילו בשעת הדחק, וכן פסק בתשו' נחלת יעקב סי' ט' כדברי הלבוש, וכן פסק הב"ח, וכ"כ א"ר אות ה' וכתב שם הא"ר דגם מור"ם ז"ל אין כוונתו לנהוג כן ח"ו או שראה לנהוג כן אלה שכתב יש נוהגין וכו' ור"ל דבאיזה מקום שנוהגין כן מימים קדמונים שיש להם על מה לסמוך ואין למחות להם, אבל ודאי לא ראה במדינתינו לנהוג כן כאשר העיד הלבוש וכו' וראיה ברורה לזה נ"ל דהא בסי' קצ"ט סעי' יו"ד כתב רמ"א גופיה דאין מצרפין אותו לזימון כלל וכן נוהגין ואין לשנות ע"כ. וא"כ כ"ש בתפלה דזימון קיל מתפלה כמ"ש רש"ל וכן בב"ח אלא כדאמרן ודלא כמ"א שכתב בזמנינו נוהגין לצרפו ט"י חומש לקדושה וברכו וקדיש אבל לא לקדיש שאחר עלינו ע"כ דזה ודאי לאו מנהג ותיקין. והנוהגין כן הוא מכח שלא הבינו דברי רמ"א. ובר מן דין ראיתי רש"ל דף ג' הביא הרבה פוסקים לאיסור גם סיים יש להחמיר ולא להקל פן יצא מפינו קדושת השם בלא עשרה עכ"ל. וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' ו' והביאו מחה"ש סק"ה. וכ"כ ר"ז אות ה'. וכן העלה בתשו' משכנות יעקב סי' ס"ט דאין להקל אפילו בשעת הדחק יעו"ש. וכן דעת ישועות יעקב. וכ"כ ח"א כלל ל' אות א'. שתילי זיתים אות ז' וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דאפילו בשעת הדחק אין לצרפו. וכ"ב סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ה':