כף החיים על אורח חיים נ״ה:ע׳

ע) שם והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ וכו' כתב הרשב"א בתשו' סי' צ"ו דכל שרואין זה את זה אפי' הם בב' בתים מצטרפין דומיא דזימון דתנן שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחת בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין, ובית היינו דירה כדאיתא בירושלמי עכ"ד, והביאו מ"א ס"ק י"ד. פר"ח אות י"ג, ומזה כתב הפר"ח שם דהא דאמרינן הכא מן האגף ולחוץ כלחוץ מיתוקם דוקא בשאינן רואין זה את זה. וכן דין ט' בגדולה ויחיד בקטנה ודין ש"ץ בקטנה וציבור בגדולה הכתוב בסעי' ט"ז וי"ז מתוקמא דוקא כשאינן רואין דאלו ברואין זה את זה בכל גוונא מצטרפין יעו"ש" וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות י"ב ואות י"ד. אמנם השכנה"ג בהגב"י אות ו' כתב דמרן ז"ל לא ס"ל כהרשב"א משום דהרשב"א בדרך אפשר אמרה למילתיה ולא סמך על טעם זה ומסיק למעשה יש לחוש לדברי מהרי"א שלא הזכיר טעם זה יעו"ש. וכ"נ דעת א"ר אות י"ב. וכן הסכים הזר"א בתשו' סי' יו"ד כדעת שכנה"ג וא"ר ודלא כמו שצדד הרשב"א ודלא כהפר"ח והביאו מחב"ר אות ח' וכתב שכן הוא ג"כ דעת מהר"ש בן הרשב"ץ בתש' סי' ל"ז. וכתב עוד שם המחב"ר וז"ל מאחר דהרשב"א דרך אפשר אמרה ולהרשב"ש פשיטא ליה איפכא ודעת מרן נראה הכי הגם דהרשב"ש הרחיק ללמוד מדיני זימון להכא ומרן ז"ל כתב דטעם הרא"ש בדין הש"ץ תוך הפתח הוא שלמד מדין זימון והרשב"ש כתב דהרא"ש לא מדין זמון דן כן יעו"ש מ"מ בהא דרואין זה את זה נראה דגם למרן לא מהני בדין אגף ועזרה וכיוצא. ולא חש להביא שארית תשו' הרשב"א משום דסבר דהרשב"א אטעם קמא סמיך והא דרואים בדרך אפשר אמרה. ואם היולדה והמחזיקה לא פסיקא ליה אנן היכי נקום ונסמוך עליה. וגם ממהריק"ש משמע הכי והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ המאמ"ר אות י"ד דהכי נקטינן ואין לסמוך על דברי הפר"ח יעו"ש. וכ"כ ש"ץ דף ף' ע"ד. וכן עיקר: