כף החיים על אורח חיים נ״ו:כ׳

ך) שם הגהה. ויש לעמוד כשעונים קדיש וכו'. כ"כ הגמ"ר בפ' תפה"ש בשם הירושלמי דהביאו ד"מ אות ה'. אבל בדרשות מהרי"ל כתב שלא היה עומד לא לקדיש ולא לברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד היה נשאר עומד עד שיסיים הש"ר. והביאו ד"מ שם. ט"ז סי' נ"ג סק"א. שכנה"ג סי' נ"ה בהגה"ט אות א'. וכתב שכך הוא נהג אחר שראה דברי מהרי"ל. וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בסוף דרוש הקדיש דט"ז ע"ד וז"ל מורי ז"ל לא היה קם מעומד בעניית אמן יש"ר של הקדיש ואמר לי כי הלשון הנז' בירושלמי דמשמע ממנו שצריץ לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית או דערבית או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר עניית הקדיש ואח"כ היה יושב עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים פ"ו. והביאו ט"ז שם. יד אהרן בהגה"ט ע"ז הסי'. ש"ץ דפ"א ע"ב. קש"ג ס' ח' אות י"ד. סידור בי"ע בדיני עניית הקדיש אות כ"א. חס"ל אות ז'. כף החיים סי' י"ג אות ז'. יפה ללב אות ג' בן א"ח פ' ויחי אות ח'. וכן מנהג בית אל יכב"ץ שאין עומדים בעניית הקדיש אלא א"כ התחיל החזן לומר קדיש והיה אחד עומד אז נשאר עומד עד שעונה איש"ר עד דאמירן בעלמא ואחר כך יושב ואפילו בקדיש שלאחר העמידה או תתקבל אין עומדים לענות אא"כ היו עומדים בשעת שהתחיל החזן לומר הקדיש. וכן עמא דבר. ועיין מ"א ומחה"ש סק"ד: