כף החיים על אורח חיים ס״א:כ״ז

כז) שם ויאריך בדל"ת של אחד וכו' והכי איתא פ' היה קורא די"ג ע"ב. תניא סומכום אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, א"ר אחא בר יעקב ובדל"ת, א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חויא בר אבא חזייה דהוה מאריך טובא אמר ליה כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת. ופי' רש"י ז"ל שם ובדל"ת ולא בחי"ת דכל כמה דאמר אח בלא דלי"ת לא משתמע מדי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולד' רוחתיה, ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל ארוכת הדל"ת ולא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף (ר"ל בשו"א) בלא פתח (ר"ל קמ"ץ שנקרא פתח עיין דרישה אות ז') ואין זה כלום. דאמליכתיה למעלה וכו' שהארכת שיעור שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וד' רוחותיה עכ"ל, והב"ד ב"י יעו"ש, וכ"כ הפר"ח אות ו' דמ"ש המחבר ולא יאריך יותר מכשיעור זה לשון הגמרא הוא כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים תו לא צריכת משמע דאי בעי להאריך יותר ליכא איסורא עכ"ל יעו"ש. וכ"כ בזוה"ק פ' עקב דף רע"ג ע"ב וז"ל ואות ד' דאחד צריך לארכאה בה הה"ד למען יאריך ימים על ממלכתו עכ"ל. ובילקוט הראובני ס' ואתחנן כתב מי שמאריך בדל"ת של אחד הבל פיו היוצא ממנו עושה תל תלולה מהארץ עד לרקיע העובר דרך ז' רקיעים. והביאו הרח"פ בכף החיום סי" י"ד אות מ"ב. ומזה סעד למכוונים שמאריכין הרבה בדל"ת דאחד כדי לכוין כוונות הצריכות לתיבת אחד כידוע ליח"ן, ולא יוכל האדם להאריך בדל"ת אם לא תהיה רפוי"ה דאל"ה תהיה כמו אחדי כשוה תחת הדלת והוא לשון אשמח ותלך משמעות של אחד כמש"ל אות כ"ו ולקמן אות ל"א: