כף החיים על אורח חיים ס״א:ס״ד

סד) שם בהגהה. והמדקדקים מחמירים בכך. המנהג ברוב הקהלות לקרות ק"ש בטעמים הכתובים בתורה אלא שאינן מפסיקין בסוף פסוק כמו שעושה מי שקורא בתורה ואין להם בזה על מה שיסמוכו אדרבא יותר צריך להזהר להפסיק בסוף פ' מבשום טעם אחר וכן ראוי להזהר בטרחא והבלתי זהיר בה כשיגיע אל כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות ומחרף ובסוף פרשת ציצית אני ה' אלהיכם יש במלת אני טרחא והנני מבאר למה אמר דהע"ה אנא ה' כי אני עבדך והנה באומרו אני עבדך אינו שולל שלא יהיה גם איש אחר עבדו רק אני עבדך וכבר ימצאו אחרים ג"כ עבדיו וכן ולי אני עבדך וכו' ולשלמה עבדך לא קרא ולכן אם אתה אומר אני ה' אלהיכם בלא טרחא משמע אני ה' אלהיכם ואפשר שגם אחר יהיה אלהיכם אבל כשאתה קורא אני בטעם טרחא אז מ"ש אני ולא אחר וכו' ואינו רחוק בעיני שלכתחלה סיים השי"ת פ' זו כך כדי לרמוז היחוד בסוף ק"ש ונמצא המסיים מסיים במה שהתחיל. ש"ץ דצ"ו ע"ג בשם בעל שתי ידות. שע"ת אות י"ד. ועיין עו"ש בש"ץ דק"א ע"ב שכתב בשם בעל שתי ידות שכתב בשם הר"ם דאיתא בזוהר פלוני מצא מת ובדק בפיו ובחוטמו ועיניו ולא מצאם בו ואמר בודאי לא נזהר בדבקים שבאמת ויציב עכ"ל. והביאו שע"ת שם: