כף החיים על אורח חיים ס״ב:י׳

י) שם ההגה. ואף לכתחלה יעשה כן וכו' כתב הט"ז סק"א מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה. וכן יש ללמוד ממ"ש ב"י בסי' פ"ה בשם ר"י עכ"ל. וכ כ סו"ב אות ד'. וכן הסכים הברכ"י אות א'. וכתב ודלא כמאן דאסר גם בזה והגם דאיכא מאן דסבר דהרהור לאו כדיבור דמי אפי' באונס אנן בתר מרן וסיעתו גרירנא דשרו באונס. ועוד דהרמב"ם והסמ"ג ס"ל דאם בירך כל הברכות בלבו יצא כמ"ש מרן בב"י לקמן סי קפ"ה וכדאי הם הרמב"ם והסמ"ג לסמוך עליהם בשעת הדחק דהוי כדיעבד יעו"ש. וסיים וירא שמים יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עומדו וירחץ ידיו ג"פ ויברך ברכה שלימה כתקנה עכ"ד. וכ"כ החס"ל אות ב'. ועיין א"ר אות ד' ומ"ש אנן בעניותן לעיל סי' ד' אות ק"ח בשם כמה פוסקים יעו"ש. ומ"ש בשער המצות פ' עקב בהגהה הנד"מ משם מהרש"ו ז"ל וז"ל נלע"ד לעשות בזמן שהאדם שותה בלילה על מטתו וידיו מסואבות שישתה קודם שישן פחות מרביעית וכו' יעו"ש. כבר תמה עליו הזכ"ל בזה והב"ד לעיל באות הנז' יעו"ש: