כף החיים על אורח חיים ס״ב:ז׳

ז) שם ובלבד שיוציא בשפתיו. ועיין בשאגת אריה סי' ז' שהאריך במדבר ואינו שומע דחייב בק"ש ובכל המצות התלויין בדיבור פה ואע"פ שאינו יכול להשמיע לאזנו לית לן בה. ואם שומע ואינו מדבר ג"כ יצא ע"י הרהור הלב ואין זה דומה לדבר הראוי לבילה יעו"ש. והביאו שע"ת אות ב'. ועיין בחס"ל אות א' שנסתפק במי שעומד במקום בלבול וקול רבים אם צריך להרים קולו עד שישמיע לאוזניו או סגי בקול דהוה מצי למשמע אי הוה קאי במקום אחר יחידי עכ"ל. ור"ל כדי לצאת י"ח ק"ש לכתחלה שצריך להשמיע לאזניו ובחנם השיג עליו היפ"ל ז"ל אות א' והוא פשוט: