כף החיים על אורח חיים ע״ט:ב׳

ב) שם צריך להרחיק ד"א וכו' כשם שמרחיקין מן הצואה כך מרחיקין מהריח רע אפילו אינה צואה. וכל שדרך בני אדם להצטער מאותו ריח נקרא ריח רע ואפילו יש לו חולי שאינו מריח וכן סומא שאינו רואה כיון ששאר בני אדם יכולין לראות ולהריח אסור ואפי' בלילה דינו כביום, מיהו דבר שטבעו ריח רע מותר ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש. ח"א שם אות י"ב, קיצור ש"ע סי' ה' אות ו', בן א"ח פ' בא אות י"ז ואו' כ"ז וכ"כ לקמן הי' פ"ו אות ב', יעו"ש. ועיין שער רוה"ק דף ח' ד"ה דע שכתב דאס מריח האדם באיזה נבילה או ריח רע פוגם מאוד בנפשו וגורם שתתרחק ממנו והראיה לזה מן הבשמים של מ"ש להחזיר את הנפש עכ"ל. ופשיטא דזהו נמי דאינו מזיק את הנפש אלא א"כ דבר שנסרח מחמת עיפוש אבל דבר שטבעו ריח רע כמו נפט וכדומה אינו מזיק כמו שאינו אסור לקרות כנגדו כנז' וכמ"ש לקמן סי' פ"ו אות ב':