כף החיים על אורח חיים פ׳:ה׳

ה) שם יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע. וכתב הב"ח הטעם משום דכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו הלכך צריך הוא להפסיק ולברך בין פרק לפרק. אבל טלית דאין חיוב ללבשו אסור להפסיק בין אהבה לק"ש אפילו שלא יברך אלא ללבשו בלבד נמי אסור להפסיק. ועיין לעיל סי' ס"ו עכ"ל. והביאו ט"ז סק"א וכתב עליו דלא דק בזה דטלית יכול ללבוש ולברך קודם שיתחיל הברכות ואפילו כל היום יכול זה להיות לבוש בטלית דהא מותר ליכנס לביה"כ עם הציצית כמ"ש בסי' כ"א ואין זה דומה לסי' ס"ו דשם לא היה לו הטלית קודם שהתחיל עכ"ל. וכן המאמ"ר אות ב' הקשה על דברי הב"ח הנז' דלא מצינו בשום מקום לשום פוסק שאוסר להפסיק ללבישת הטלית בלא ברכה אם לא בין גאלה לתפלה. ועוד שהרי הב"ח גופיה לעיל בסי' ס"ו פסק כהגהת ש"ע דעל תפילין יכול לברך קודם שסיים גאל ישראל כגון בעושה פלא אבל על הטלית לא יברך אלא מניחו ומברך עליו אחר התפלה יעו"ש. וכן הקשה היפ"ל ז"ל אות ג' יעו"ש. וכ"כ המש"ז אות א' דודאי טלית מותר כל היום אפילו טלית גדול מותר בהפחה ולבית הכסא אסור. ומיהו אם לא הניח טלית ובא לו בין אהבה לקריאת שמע יכול להניח בלא ברכה דלבישה לא הוי הפסק רק בתפלה עכ"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ו אות י"ד. ובסי' כ"א אות י"ג: