כף החיים על אורח חיים פ״ח:י״א

יא) שם בהגהה. או להתפלל או להזכיר השם וכו'. כתב הפר"ח הך סברא לאו מיחוורא כלל דהא גרסינן בהדיא בפ' מי שמיתו הזבין והמצורעין ובאין על נדות מותרין לקרות בתורה ודוקא בעל קרי לא יקרא ואיכא מ"ד התם דאף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר הזכרות שבה מכלל דשאר טמאים אפילו בהזכרות ועוד תנן נדה שפלטה ש"ז והמשמשת שראתה נידה צריכין טבילה משום ראיית הקרי וכדמוכח בהדיא גבי הא דאמרינן דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בד"ת וכיון שזה מוכרח מהמשנה ומדין התלמוד ומוסכם מהפוסקים שנדה חייבת להתפלל מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידותן מתפילה ולכן חייב כל איש ואיש להזהיר בביתו על כך שלא ימנעו מלהתפלל בימי נדותן שרשאות וחייבות להתפלל והשומע בזה ישא ברכה מאת ה' עכ"ל. והביאו שת"ז אות ג'. וכ"כ ב"י בריש סי' זה דכתבו הרי"ף והרא"ש דמהא מתניתין שמעינן דזבין וזבות נדות ויולדות כולהו חייבים בתפלה דדייקינן טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכי טבילה הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה ש"ז א"צ טבילה לד"ה וכן הלכה עכ"ל. ולפי מ"ש הפו' דבטלה תקנת עזרא וא"צ טבילה מן הדין לבעל קרי ומותר לקרות בד"ת ולהתפלל א"כ אפי' זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז מותר להם לקרות ולהתפלל מן הדין. וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל בש"ע. נמצא דנדות ויולדות מותרים בד"ת וגם לראות כתיבת הס"ת בשעה שמראין אותו לעם ולשמוע הפ' מהש"ץ. ובתפלה וברה"מ וקידוש חייבות מן הדין ואינם יכולות לפטור עצמן. רק בהגמ"י כתב דיש מקומות שנהגו שאין הולכות לבה"כ בימי נדותן וכתב מרן ז"ל ע"ז דנשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבה"כ כמ"ש באות הקודם. ומ"מ יש להזהירן בשעת שהדם שותת יפסיקו הקריאה וגם להחליף המטלית שיהא נקי בעת התפלה כל מה דאפשר. וכ"כ השת"ז שם וכן יש להזהירם שלא יכנסו בבית הכנסת בעת שידעו ששותת מהם דם מפני הכבוד: