כף החיים על אורח חיים צ׳:כ״ו

כו) [סעיף ה'] לא יתפלל במקום פרוץ וכו' דאמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא ופי' רש"י בבקתא בבקעה שכשהוא במקים צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר עכ"ל והקשו התוספות והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ותירצי דהתם מיירי בהר המוריה כדאמרינן בפסחים (דפ"ח) לא כיצחק שקראו שדה וכו' א"נ בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים עכ"ל ור"ל דאינו נקרא חציף אלא א"כ מתפלל בבקעה שעוברים שם בני אדם והולכי דרכים שמחמת זה אינה חלה עליו אימת מלך אבל אם מתפלל בבקעה שאין עוברים שם בני אדם גם שם חלה עליו אימת מלך ואינו נקרא חצוף, ועיין ב"י שהקשה על תירוץ זה של התו' ולמ"ש א"ש וכן נוטין דברי הט"ז סק"ב יעו"ש, וכ"כ הא"ר אות ד' דבאגודה פסק כתירוץ שני של התו' דבשדה שאין עובר ושב מותר וכדאי לסמוך עליו עכ"ד, ומ"ש היפ"ל אות ו' ד"ה עוד לדקדק מתנא דבי אליהו דבבקעה אפי' אין שם עוברים ושבים אין להתפלל משום דרכי עכו"ם ודלא כהתו' אינו מוכרח די"ל היינו דווקא אם הולך לכתחלה להתפלל שם אפי' יש לו מקום אחר צנוע יותר טוב ממנו או אם הולך להתפלל שם בתמידות אבל באקראי בעלמא או אין לו מקום שיותר צנוע ממנו מותר להתפלל שם אם אין שם עיברים ושבים וכדברי התו':

כו) ומה שכתבו התו' בתירוץ א' דהתם מיירי בהר המוריה כתב הב"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצות, וכ"כ הט"ז סק"ב, אבל המט"י אות ב' פי' דשאני הר המוריה שהוא מקום המקדש והוא מקום כפרה שנברא ממנו אדה"ר ושם בנה נח את המזבח והקריב את קרבנו וגם שם בנה אאע"ה את המזבת ועקד את יצחק בנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בית הבחירה יעו"ש ולכן אע"ג דהיה פרוץ מכיון שהוא מקום קדוש ואין זה כ"א בית אלהים ושכינת עוזינו לא זזה משם מעולם ועד עולם א"כ אימת השכינה על המתפלל שם ולבו נשבר בודאי משא"כ מקום אחרת דפרוץ מרובה אסור משום דהוי חציפותא כלפי שמיא דאינו יכול לכוין כלל עכ"ל, וכן פי' הנה"ש אות כ' וכ"ב היפ"ל אות ו' וכתב שכ"כ נמי הרב יצחק ירנן די"ב רע"ד וכן הוא בזוהר פ' בא דט"ל ע"ב יעו"ש: