כף החיים על אורח חיים צ״ד:ל״ד

לד) [סעיף ט'] מי שהוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל וכו' דין זה למדו מרן ז"ל בב"י מדברי התוספות פ' תה"ש דף ל' ע"א ממ"ש בשם הר"ם אבל הט"ז סק"ה האריך בזה וכתב שרש"י ותוספות ור"ח והרא"ש לא ס"ל כהר"ם ורב אשי שעשה כן דרך נדבה ולו היה נאה לעשות כן לפי שהיה לו כוונה בתפלה משא"כ אנחנו כמ"ש הטור סס"י ק"ז וכו' וגם הרמב"ם והטור לא זכרו כלל מזה ואלו היה ס"ל שצריך להתפלל שנית לא היו שתקו מיניה ע"כ יש לנו לחוש לספק ברכה לבטלה אם יתפלל שנית ומעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב על העגלה שהתפללו שנית בבואם למלון או לביתם, ע"כ נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא א"כ הוא בטוח שיוכל לכוין בתפלתו כמ"ש בהס"י ק"ז עכ"ד, וכ"כ הרמ"ע סי' י"ט והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' ומ"א ס"ק י"א יעו"ש, וכן הפר"ח אות ט' חלק על מרן ז"ל בדין זה וכתב דא"צ לחזור ולהתפלל והכי נקטינן יעו"ש, וכן הסכים מט"י אות א' וכן הסכים יד אליהו סי' א' והביאו י"א בהגב"י יעו"ש, וכ"נ דעת הפרמ"ג במש"ז אות ה' ובא"א אות י"א וכ"כ הברכ"י אות ה' דיש לחוש לדעת הרמ"ע והט"ז והפר"ח שלא להתפלל שנית וכן פשט המנהג בכל עוברי דרכים שמתפללים דרך הלוכם או יושבי קרונות ואינם חוזרים להתפלל שנית והכי נקטינן עכ"ד וכ"פ בספרו קש"ג סי' י"ב אות ל"ב, זכ"ל ח"א אות ת' וכן הסכים הנו"ש סוף אות ו' יעו"ש. ש"ץ דק"י ריש ע"ד, יפ"ל אות ו' וכתב ודלא כהער"ה סי' צ"ו שכתב דלא ק"ל הכי יעו"ש, חס"ל אות ו' ועיין בדברינו לעיל סי' ח"י אות ז' ולקמן סי' צ"ה אות ב' ודו"ק: