כף החיים על יורה דעה א׳:קנ״א

קנא) וכתב הב"ח בד"ה פסק דאין לשלוח עופות ביד קטנים לשחוט דחיישינן שמא הוא עצמו ישחוט יעו"ש. אבל הש"ך בספרו הארוך על הטור כתב להשיג על דברי הב"ח הנז' והעלה להתיר יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תק"ח. וכ"כ השמ"ח או' ל"ה דכבר פשט המנהג ששולחין עופות ע"י קטנים וקטנות לשוחט לשחוט ואין למחות בידיהם. וכ"כ המש"ז או' ט"ו. ער"ה או' ט"ז. שש"א או' ח' קומץ או' י"ב ר"ז או' מ"ב. וה"ד בקטן בר דעת שיודע להיזהר ואינו מוחזק ברוע מעללים דחיישינן שיקח הוא שכר השחיטה וינבלה בעצמו. שמ"ח שם ובתב"ש או' ס"ב וסיים שם בתב"ש דמעשה היה ששלחו ע"י נער המנוער וניבלה בעצמו להחזיק הפרוטות וע"כ יש ליזהר עכ"ל וכ"כ זב"צ או' ס"א דכן נעשה ג"כ מעשה בעירו והרגישו בזה ששחטה מן העורף וע"כ כתב דיש ליזהר לשלוח ע"י קטן צנוע. ועוד י"ל דיש להבחין את הקטן אם יודע שאסור לשחוט חוץ ממי שממונה על כך דשמא יסבור דהכל אחד וע"כ ישחוט בידו או ינבל כדי ליקח הפרוטות. ועוד צ"ל הקטן בן דעת כי שמא ינבל השוחט בשחיטה ויאמר לו שהיא טריפה והקטן אינו יודע להשיב. וגם השוחט צריך לבחון את הקטן אם יודע להשיב וא"ל יניח התרנגולת אצלו עד שיבואו הבעלים גדולים.