כף החיים על יורה דעה א׳:קנ״ו

קנו) שם בהגה. דהיינו בן י"ג שנים ויום א' עיין במ"א סי' ט"ל סק"א דבדבר דקטן פסול מדאו' בעינן שיהא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות אחר שהוא בן י"ג שנה ועיין ברמ"א שם סי' נ"ה סעי' ה' דלמידי דרבנן סומכין על החזקה שהביא ב' שערות יעו"ש. ומזה נלמוד לנדון זה דאף אחר י"ג שנה ויום א' אסור לשחוט לצורך אכילה מאחר שהוא פסול מדאו' או מטעמא דלבוש שאינו בר זביחה או מטעמא דהש"ך שאינו בר עדות אם אין אחד עומד ע"ג עד שיודע שהביא ב' שערות או שהוא בן ל"ה שנה ויום א' או שנתמלא זקנו כמבואר בחו"מ סי' ל"ה ובמ"א סי' קצ"ט סק"ז. פ"ת או' י"א. מיהו הפליתי או' ט"ו כתב דמעולם לא שמענו להצריך בדיקה בשוחט נער רך בשנים וצ"ל דסמכינן אטור דס"ל אפי' קטן מומחה ויש לו אומן יד שוחט בינו לבין עצמו והו"ל רק איסורא דרבנן עכ"ל וכ"כ בכריתי או' ל"ב אלא שכתב שם בכריתי דבעל נפש לא יניח לנער רך בשנים לשוחט עד שבדקהו אש יש לו סימני גדלות כשאר מילי דאו' עכ"ל. אמנם להאכיל לכלבים או באחרים עע"ג ואינו מומחה ואינו יודע לאמן ידיו מיד שהוא בן י"ג שנה ויום א' מותר לשחוט. פ"ת שם. ועיין בסה"ק קול יעקב הלכות סתו"ם סי' ט"ל או' ב'.