ספרי הלכה
כף החיים על יורה דעה א׳:מ״ט
חלק מ: סימן א׳
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
מט) שם בהגה. ולכן נוהגין שכל הבאין לשחוט סומכין עליהם וכו' עיין בס' דעת תורה או' י"א שכתב דזה פשוט הוא דאם בא שו"ב לשחוט ואומר שיש לו קבלה ואינה תחת ידו נאמן דהוי מילתא דעבידא לגלויי ואפי' אומר שנאבד הכתב קבלה מידו כיון שאומר שקבל מהרב פ' ועודנו חי הוי מילתא דעבידא לגלויי ואף דמצינו בעלמא דהיכא דאתחזק איסורא אינו נאמן אף במילתא דעבידא לגלויי מ"מ בנ"ד דהוי רק תקנתא דרבנן דהא מדינא ק"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם פשוט הדבר דמהני סברת מילתא דעבידא לגלויי לכ"ע ונאמן בכה"ג אך אם יש פנאי לבודקו אם יודע ה"ש טרם שיצטרך לשחוט י"ל דכיון דאיכא לברורי מבררינן יעו"ש. דר"ת או' נ"ו.