כף החיים על יורה דעה י״ח:ע״ט

עט) והיינו דוקא במקום דאיכא אומדנא דנוכל לומר שנשתמש בה בדבר קשה אחר שנאבדה אבל היכא דליכא אומדנא שנשתמש בה כגון שמצאו במקום מוצנע וכיוצא לא תלינן ושחיטתו פסולה. שו"ג סוף או' ל"ב. וכן אם הוא דימה וחשב שנאבדה ואח"כ מצאה במקום מוצנע אין לסמוך על החזקה כלל. זב"ש או' י"ז. ויש מחמירין יותר ואומרים דהא דמכשרינן בנאבדה קודם בדיקה אחרונה ונמצאת והיא פגומה ה"ד דיש דבר לתלות פגימתו כגון ששבר עצמות בסכין וספק לו אם בזה או באחר או שנעלם מעיניו בבית ויש שם משתמשים בסכינים בדבר קשה וכיוצא בזה ה"ז מותרת אבל מצאה במקום שנפלה ממנו והיתה במקום זה עד שמצאה ואין כאן מקום לתלות בו הפגם שיודע שלא עשה בו כלום ה"ז אסורה. שמ"ח או' ט"ו. עשרון או' כ"ו. זב"ר בתמידים או' ס"ד. מנ"י או' ך' נמצא דיש פלוגתא בזה דלדיעה ראשונה משמע דאם לא מצאה במקום מוצנע תלינן וכשרה ואפי' אם מצאה במקום שי"ל שבכאן נפלה ממנו והיתה במקום זה עד שמצאה ורק אם מצאה במקום מוצנע לא תלינן ואסורה. אבל לדיעה שנית הגם שלא מצאה במקום מוצנע אלא מצאה במקום שנוכל לומר בכאן נפלה ממנו אפ"ה לא תלינן ואסורה. ולענין דינא הגם דיש להחמיר כדיעה שנית מ"מ בהפ"מ יש לסמוך על דיעה ראשונה ולהתיר כיון דלשון מרן הש"ע מוכח כוותייהו. זב"צ או' נ"ח.