כף החיים על יורה דעה ב׳:כ״ג

כג) זה שכתבנו דאוכל נבילה תלינן דלתיאבון אכל היינו שנתנבלה בשחיטה אבל בהמה שמיתה שנפשו של אדם קצה בה ואין דרך לאכלה לתיאבון וכ"ש אוכל שקצים ורמשים שהם דברים המאוסים וכה"ג תלינן מסתמא שאוכל להכעיס. דלא תלינן במילתא דלא שכיחא לומר שיש לו רעבון גדול ולא מצא דבר לאכול או בעי למטעם טעמא דאיסורא איך הוא טעמם אלא א"כ פירש שעושה משום טעם זה. ואפי' אוכל נבילה שנשחטה אם אוכל אותה משום טירחא מועטת להלוך אחר הכשרה לא הו"ל לתיאבון ולאו בא שחיטה הוא. שמ"ח או' י"א. זב"צ או' ט"ו.