כף החיים על יורה דעה ב׳:ל״א

לא) שם בהגה. מעבירין אותו. עיין בשו"ת חו"י בהשמטות לדף כ"א שנסתפק במי שהעבירוהו מהיות שו"ב ע"י עד א' עם קצת רגלים לדבר ומ"מ יודע בעצמו ששקר ענה בו אם רשאי לשחוט בביתו או בבואו למקום אחר שאינם יודעים מה שנעשה לו וכתב דאפי' אמת הוא שנכשל ויודע ששוגג הוא או שהעבירוהו ע"פ עדות ב' עדים י"ל דבאין רואין ויודעים שרי אחר שאין כאן חשד אפי' לרואים בשחיטה זו השנית שום איסור רק מה שהעבירוהו אם עתה ירא ה' ונזהר למה נאסר לו עכ"ל והב"ד הפ"ת או' ה'. אמנם הבל"י בססי' כ"ח חלק על דברי חו"י הנז' וכתב כיון דפסלוהו אסור לו לשחוט חדא דהוי כחשוד לדבר זה כיון שב"ד אסרו השחיטה שלו וכמ"ש בסי' א' אם הקהל הטילו חרם וכו' דשחיטה אסורה ועוד דעיקר היתר בזה"ז הקבלה וכיון שהב"ד פוסלין הקבלה הוי כאלו לא היה לו קבלה מעולם ואסיר לו לשחוט עד שיתירו לו הב"ד יעו"ש. והב"ד המש"ז ססי' כ"ח. וכן הסכים בדעת תורה סי' א' או' ע"ט לדברי הבל"י והמש"ז יעו"ש.