כף החיים על יורה דעה כ״ה:י״א

יא) שם בהגה. ולא חיישינן שמא ע"י הפרכוס נתרתב הנקב. מיהו בשחיטות מהרי"ו כתב בשם א"ז דאם שחט עוף וזרקו מידו קודם שבדק הסימנים טריפה מספק שמא עקר הסימנים בפרכוסו והוא לא שחט הרוב אלא שמהרי"ק בשורש ל"ח השיג עליו והב"ח כתב ליישב דבנמצא הסי' שחוט כולו גם הא"ז מודה דלא חיישינן דלא שחט רובו ונפסק לשנים ע"י פרכוס יעו"ש. וכ"כ הש"ך סק"ד בשם שחיטות החדשים יעו"ש אבל המחב"ר או' א' האריך הרחיב בענין זה וסיים לענין הלכה דאם זרקו ואח"כ בדק ומצא רוב אינו כשר עד שיהיה רוב גדול יעו"ש. וכ"כ הפר"ת או' ג' דאם הסימנים שחוטים ברוב מצומצם יש לחוש אבל אם שחוטים ברוב מרווח דמסתמא שלא נתרחבו כ"כ ע"י הפרכוס יש להכשיר. והשמ"ח או' ג' כתב דבדיעבד שבדק אחר זמן בבהמה כשרה ובעוף אם מצא שחוט כל הסי' כשר דאין לחוש כולי האי שנקרע ע"י פרכוס ממיעוט עד הכל אבל אי ליכא כ"א רוב סי' אין להקל כ"א ברוב גדול כמו ב' שלישים ובמקום הפ"מ דוקא ובכל זה אין חילוק בין קנה לושט עכ"ל. וכ"כ הקומץ או' ד' זב"ר סי' ט' בתמידים או' י"ב. מנ"י או' ה' מיהו דעת זב"צ או' ט' להכשיר ברוב גדול אף באין הפ"מ וכ"מ מדברי המחב"ר והפר"ת הנז' דאין חילוק רק בעינן רוב גדול. ונראה דאם לא פרכס הרבה ולא קפץ בכח מלמטה למעלה יש להקל ברוב גדול אף באין הפ"מ.