כף החיים על יורה דעה ל״ו:רמ״ד

רמד) שם. כגון ששחטו אחרת לפניה וכו' וצריך להזהיר להשוחטים בזה ורגיל שהרבה בני אדם באים אל השוחט ואוחזים העופות בידיהם ועומדים סמוך לו ממש ובפרט בערב יוה"כ בשחיטת הכפרות שמרבים העם להביא ואין זה נכון דיש בזה משום צב"ח ויש סוברים צב"ח דאו' ואיסורא דרבנן לכ"ע. ואין לומר דעופות לאו בני הרגשה נינהו שהרי מבואר דלפעמים צמקה הריאה שלהם מחמת שחיטת אחרת לפניה. וגם י"ל שאין לעשות זה כיון שיכול לבא מחמת זה לידי צימוק ואפי' לרשב"א שכתב שאין לחוש שתצטמק לשעה קלה ומתיר לשחוט מיד יש לחוש דבידי שמים קאמר. וגם י"ל דאע"ג דאינה צומקת מיד מ"מ י"ל שעתידה שתצטמק ואין מועיל שחיטה מיד. ומכ"ש לפי מ"ש בתב"ש מדברי בה"ג דמשמע דב"ח אפשר שיתקלקל מיד עד לאין מרפא ולכן אף שאין בידי להצריך בדיקה בכה"ג בבהמה וכ"ש בעוף שהבדיקה קשה וכדיעבד דמי מ"מ יש לנהוג בעופות וכן בבהמות כשקושרין הרבה שוורים בבית המטבחיים שלא יראה האחד בשחיטת חבירו. ומה שנוהגין כשהשוחט קרוא אצל בעה"ב לשחוט לצורך סעודת מצוה ולפעמים מזדמן שקובעים מקום לשחיטתו אצל הכלוב מלא עוף ושוחטים מהם כפי הצורך ומשאירים בכלוב כמה עופות לאחר זמן וכן בדיר של טלאים נראה דיש לחוש להצריך בדיקה לכתחלה ולכן יש ליזהר בכל גווני. שו"ת בית אפרים סי' כ"ו. והביאו בספרו יא"פ אשר סביב הש"ך. פ"ת או' ט"ז. זב"צ או' רי"ז. וכן במקום שנוהגין להניח רגליהם על צואר הבהמה בשעת שחיטה וא' עומד על גבו לבדוק הסכין וליתן לו אם נתעכב הסכין ביד הבודק יסיר רגלו השוחט מעל צואר הבהמה ויעזוב אותו משום צב"ח עד שיכין הבודק הסכין ויתן לו וכן כל כיוצא בזה. זב"צ שם.