כף החיים על יורה דעה ל״ט:כ״א

כא) שם בהגה. ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה וכו' ואפי' במקומות דלא נהוג לנפוח מ"מ יש להוציא הריאה אחר בדיקת פנים כדי לבודקה במראית העין ויש גדולים שגזרו חרם על הבודקים שבמקומם ע"ז. שמ"ח או' ב' שפ"ד או' ד' וכתב ודאי כעת בעוה"ר ראוי שלא לסמוך על בדיקת פנים. וכ"כ התו"ז סי' נ"א או' א' וז"ל ממנהג המקומות שנופחים כל ריאה שהביא מרן בב"י וכו' ופסקו מור"ם בהגה למדו הקדמונים מקצת החומרא הלזו וקבלו שחייב הבודק להוציא הריאה לחוץ ולבודקה מכמה טרפיות שאינו יכול להרגישם בבדיקה דמבפנים במשמוש היד כ"א למראית העין הם נראים דהיינו סרכא מינה ובה או תרתי בועי דסמיכי או אודם בריאה ומכה בדופן או אטום ומראה פסולה או בועא בשפולי וס"ת ומכה כנגדה וכיוצא מאלו הטרפות דבעו ראייה בחוש הראות וכו' ובדיקה זה נקראת הגהה והרא"פ בסי' ט"ל כתב דיש גדולים שגזרו חרם על הבודקים ע"ז וכ"כ השו"ג או' ג' דכן המנהג בשאלוניקי וכן הסכימו רבני אינדרנ"י יע"א לנהוג בעירם וכן שלחו רבני שאלוניקי כתב !מרירי להשוחט שבעיר כאניי"ה שהיה מיקל בזה שלא לבדוק בדיקה שנייה הלזו ופסק הרב ב"ד שאם עבר אחר ההתראה ולא בדק בדיקת ההגהה צריך להעבירו מאומנותו יעו"ש וגם בזמנינו נודע לנו מפי המו"צ ושו"ב מעיר כאניי"ה הנז' וכו' דלא היו נוהגין לעשות הגהה בריאות כבשים ועזים ואזרנו כגבור חלצינו אנא זעירא ורב אחאי הרב המופלא כמהר"ח פלאג'י וכתבנו לשם תשו' נצחת ותוכחת מוסר לחייבם בבדיקת ההגה לפי הדין ומנהג כל המקומות אשר שמענו שמעם כמבואר בס' חק"ל ח"א סי' כ"א יעו"ש עכ"ל התו"ז. והב"ד זב"צ או' י"ב וכתב וכן הנהיגו טבחי מתא בעיר בגדאד יע"א. וכמדומה דכ"ה המנהג עתה בכל המקומות שאחר בדיקת פנים מוציאין הריאה לחוץ ולנופחה ולבדוק במראית העין מכל מיני טרפיות שאינם נרגשים בבדיקת פנים.