כף החיים על יורה דעה ל״ט:ל״ה

לה) מה שנהגו בירושת"ו שאחר שהפשיט את הבהמה תופש הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדין אין לחוש והטעם הוא לפי שאין הדבר ברור שהסרכא ניתקת ע"י תנועה זו ומספיקא לא מחזקינן רעותא בריאה ומ"מ אם ברור אצלנו שמחמת תנועה זאת הסרכא ניתקת ראוי לחוש. כ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תש"ה. והב"ד הפר"ח או' ה' זב"ת או' ט' ענ"ה סי' ח"י או' יו"ד. ומה שנהגו עוד בירושת"ו שאחר שהפשיט הגוי הבהמה תופס הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח ונוחר בסכין לצדדי הקנה ועל הרוב מגיע בסכין עד הריאה עיין שה"מ או' יו"ד מה שהאריך בזה וגם מה שהשיג על תשו' הרדב"ז הנז' וסיים דהדבר תלוי על מי שיש בידו למחות לבטל מנהג הרע הזה ואם אין ידם משגת השוחט הבודק יטריף אותה בידים ואין בזה משום אוסר את המותר יעו"ש. וגם השו"ג במחו' או' ד' כתב בבואו ירושת"ו ראה את המנהג הזה וקרא תגר ע"ז ובטלו אותם אלא שאחר זמן מה חזרו לטומאתם מפני שידם תקיפה עליו אלא שכתב שהשוחטים כשבודקים הריאה בחוץ כשרואים איזה רושם סרכא אוסרים אותה ובזה תעלה קצת !ארוכם למנהג הרע הזה יעו"ש. והרב זב"צ או' כ"ח כתב כ"ז לפי מנהגינו טרפה דאנחנו יש לנו כל החומרות.