כף החיים על יורה דעה מ״ט:ל״ד

לד) [סעיף ד'] זה שהכשרנו וכו' ואם לא היה מכיר וכו' תולין להקל. דהוי ס"ס ספק שמא ניקב ע"י חולי ואת"ל ע"י מחט או קוץ שמא לא ניקב אחד מהאברים הפנימיים. ב"י בשם אהל מועד. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ד' פר"ת או' ד' תב"ש אי' ד' והיינו אם הספק הוא מחמת שא"א להתברר אם ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להכשירו אבל אם הספק אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל והוי ספק א' וטרפה. ד"מ או' ב' ט"ז סק"ג. ומה שהקשה הט"ז שם על דין זה כבר תירצו הש"ך בנה"כ והפר"ח והפר"ת והתב"ש שם. ולענין דינא כתב שה"מ או' ח' כיון דמרן ומור"ם בתו"ח כלל צ"ד או' ג' והלבוש ופרישה ול"ח או' ר"ח ורע"ז ודמש"א דף קמ"ז וש"ך וכנה"ג ופר"ח ופר"ת כולהו הסכימו להתיר הכי נקטינן עכ"ל. ועיין לקמן סי' נ"א סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.