כף החיים על יורה דעה נ״ה:צ״ח

צח) ואם הביאו העצם לפני המורה אחר הבישול ערום בלי לבוש מנהגינו לבדוק ע"י מחט ואם עבר בו המחט מכשירין בלי פקפוק ואם לא עבר מטריפין. ומיהו דלפי מה שנוהגים למשמש באיברי העוף מחיים ולבדוק אם יש בו שברים כי אנו בקיאים א"כ דין זה לא שייך אלא בבהמה אבל בעוף אם מצאו אח"כ בתבשיל שבר בקולית יש להכשיר יען דודאי השבר הנז' לא הרגיש בו השוחט בשעת שחיטה כשבדק באיברים שלו מרוב רבוי ועובי הבשר שעליו וכיון שכן הוא ודאי הגמור שהיה בו חפוי בשר כדינו והעור לא היה נקוב דאל"כ לא היה משתמיט מיניה לשוטט והיה מרגיש בו ולא שייך בזה כל מילתא דלא רמיא עליה לאו אדעתיה דהא רמיא עליה לשוחט לחפש ולבדוק באיברים וא"כ בודאי דהוה ביה חפוי בשר כדינו ויש להכשיר העוף ההוא. אמנם אם זה העוף לא נבדק אצל השוחט ושחט אותו בלי בדיקה הנז' שכמה פעמים מתרמי כשיהיה הרבה עופות לשחוט יתנו לשוחט בלי בדיקה ע"י טעות ושגיאה וזה בעל העוף שהביא אותו לשחוט יודע אם נבדק או לא נבדק וא"כ אם אומר בעל העוף שזה העוף לא נבדק אז מטריפין אותו ואין הפרש בינו לבהמה. זב"צ או' ס"ט.