מאירי על בבא מציעא נ׳

זהו ביאור המשנה ואין הלכה כר' טרפון אלא כחכמים ואף לחכמים לא כמו שפירשנו מכל וכל אלא שכל פחות משתות לאלתר הוי מחילה ואע"פ שאם נאמר כן לר' טרפון בפחות משליש לא היה להם לחזור והרי נוח להם בדברי ר' טרפון כבר טרחו עליה בגמרא הרבה עד שנשתנו דבריו לדרך אחרת אלא שמתוך שאין הלכה כר' טרפון לא הקפדנו על דבריו לישבם בביאור המשנה אלא שמ"מ מתוך שביאור הסוגיא מבולבל ביד המפרשים אני רואה להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שבגמרא שאלו על זה פחות משתות לרבנן לאלתר הויה מחילה או בכדי שיראה וכו' וקודם שנכנס בביאורה של שמועה צריך שתדע דרך הקדמה שענין אונאה חלוק לשני דרכים ואחד הוזכר בגמרא לדעת ר' נתן והלכה כמותו והוא הוא שהתחלנו לבארו במשנה על דעת פסק והוא שהשתות קנה ומחזיר אונאה ואין אחד יכול לחזור אפי' המתאונה ואין אומרים ידו על העליונה וביתר משתות בטל מקח אם המתאונה תובע אונאתו אבל אם המתאונה מוחל על אונאתו אין המאונה יכול לבטל והדעת השני הוא דעת משנתנו והוא שבשתות יד המתאונה על העליונה אם לחזור את האונאה אם לבטל את המקח וביתר משתות אף המאונה יכול לחזור כגון אם הוקר או שמתחרט על מכירת החפץ וזהו דעת משנתנו כמו שאמר במשנה שאחריה מי שהוטל ידו על העליונה ועל דעת זה נתיסדה שמועה זו:

וצריך שתדע על שמחת תגרי לוד וחזרתם שלא שמחו מעולם בין בטול מקח לאונאה הואיל והטעם שוה שהרי אין בין זה לזה לדעת משנתנו אלא שבבטול מקח שניהם חוזרים ובאונאה המתאונה חוזר ואחר שאף באונאה המקח בטל מצד המתאונה אין מרויחים כלום בין בטול מקח לאונאה שתגרי לוד אינם טועים וכן לא שמחו בין שיעור חזרה לכל היום ובין חזרה לעולם שכל שאין חוזר ביומו אין חוששין לו שיחזור למחר והשמחה והחזרה תלויות בשלשה דברים שנים בסבת אריכות זמן והם בין מחילת אלתר לבכדי שיראה או בין בכדי שיראה לבין כל היום והשלישי שאין שם הבדל זמן אלא שהם שמחים בין מקח קיים אף בחזרת אונאה יותר משיתבטל המקח לגמרי ועל הקדמות אלו אתה מפרש סוגיא זו והיא ששאלה פחות משתות לרבנן לאלתר וכו' והקשה ואי בכדי שיראה מה בין שתות לפחות משתות שהרי שניהם בכדי שיראה אונאה חוזרת ואחר זמן זה היא נמחלת והיה סבור כדעת שהזכרנו שאין בטול מקח באונאה ולפיכך פירש לו שלא שאלה אלא על דעת משנתנו שבשתות יכול המתאונה לחזור ובפחות משתות אף המתאונה אינו יכול לחזור ובא להוכיח שאף פחות משתות בכדי שיראה מדקאמר חזרו לדברי חכמים והיו סוברים שפחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום משום הכי חזרו שמתחלה שהיו סבורים שאף לר' טרפון פחות משליש בכדי שיראה שמחו מפני שהיו מרויחים במחילת כל שמשתות עד שליש דלרבנן בטול מקח ולר' טרפון מחילה ואף כשתאמר בבטול מקח בכדי שיראה מ"מ שמחו שלר' טרפון אם יבאו בכדי שיראה אונאה מוזרת ומקח קיים ולרבנן מקח בטל וכבר הקדמנו שכל שבין מקח בטל למקח קיים אף בחזרת אונאה יש שמחה וכל שכן אם נאמר בבטול מקח לעולם ששיעור חכמים בכל שמשתות ולמעלה לעולם ולר' טרפון בכדי שיראה ולא עוד אלא שאם תאמר כן אף בשליש עצמה שמחו שהרי לחכמים הוא בטול מקח ולעולם ולר' טרפון אונאה ובכדי שיראה הא כל שתאמר בבטול מקח בכדי שיראה אין שמחה בשליש עצמה שהרי אף לר' טרפון אונאה היא ויכול המתאונה לחזור ומתוך כך אין בין בטול מקח לאונאה כלום אבל משליש ולמטה עד שתות יש שמחה ואף בשתות עצמה שלר' טרפון מחילה ולרבנן אונאה שיש בה בטול מקח מצד המתאונה ונמצא שבדין שמחו וכששמעו שלר' טרפון שיעור חזרתם כל היום בין במחילה בין באונאה שכל מה שאמרו בו חכמים בכדי שיראה אמר בו ר' טרפון כל היום חזרו שהרי יתחייבו ברוב אונאות שהם משתות ולמטה שלרבנן מחילתם בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום ואף משליש עד שתות אם נאמר שבטול מקח לרבנן בכדי שיראה נוח להם להיות בטול מקח בבכדי שיראה מלהיות מחילה לשיעור כל היום ואף כשתאמר לרבנן בטול מקח לעולם ונמצאו מרויחים כמשליש עד שתות כבר הקדמנו שאין בין היום ולעולם שום שמחה אלא אי אמרת מחילה לאלתר הויא בין בפחות משתות לרבנן בין בפחות משליש לר' טרפון אמאי חזרו והרי מרויחים בכל אונאות שמשליש עד שתות ושתות בכלל ואע"פ שמפסידין במשליש ולמעלה שהוא בטול מקח ולרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום אונאה במשליש ולמעלה לא שכיחא ומפני מה חזרו יזהרו מאונאת שליש ודים ותירץ לעולם מחילה לאלתר הויא מחילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומ"מ אין פחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן אלא משליש ועד שתות ושתות בכלל לר' טרפון כשתות עצמה לרבנן שהיא אונאה ואין בה מחילת אלתר אלא חזרת אונאה ובטול מקח מצד המתאונה ונמצא שאין כאן שמחה שאף כשתאמר לרבנן בטול מקח לעולם אין בין היום ולעולם כלום ובין בטול מקח לאונאה גם כן אין שמחה כמו שהקדמנו ונמצאו מפסידין בשתות עצמה שלרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום:

והקשו לו אם כן במאי שמחו מעיקרא כשהיו סבורים שאף ר' טרפון שיעורו בכדי שיראה שאם בפחות משתות הרי לשניהם מחילת אלתר הוא ובשתות עצמה לדברי הכל אונאה ושיעורה בכדי שיראה ואם משליש עד שתות שלרבנן בטול מקח ולר' טרפון אונאה הרי אין בין בטול מקח לאונאה שמחה הואיל וזמנם שוה לבכדי שיראה ונמצא שאין כאן שמחה אלא אם כן נאמר לרבנן בטול מקח לעולם חוזר שלדעת ר' טרפון אונאה והיו סבורים בו ששיעורו בכדי שיראה ולרבנן בטול מקח ולעולם ואם כן תפשוט מינה דבטול מקח לעולם חוזר ותירץ לעולם בטול מקח בכדי שיראה ושמחו בשתות עצמה שלא כמו שאמרנו למעלה שהשתות לר' טרפון בכלל אונאה אלא שתות לר' טרפון מחילה ולאלתר ולרבנן אונאה ובכדי שיראה וכשאמר להם באונאה כל היום חזרו שאע"פ שמרויחים בשתות עצמה מפסידים הם בכל שמשתות ולמעלה שלרבנן בטול מקח ובכדי שיראה ולר' טרפון אונאה וכל היום והרי אין בין בטול מקח לאונאה שמחה ויש הפסד בין כל היום לבכדי שיראה ואח"כ שאלו בטול מקח לרבנן אם לעולם חוזר אם בכדי שיראה והקשה לו אם בכדי שיראה מה בין שתות ליתר משתות כלומר אחר שאמרת שאף השתות המתאונה יכול לבטל את המקח ותירץ לו שהאונאה אין לה בטול מקח אלא מצד המתאונה ובטול מקח שניהם חוזרים והביאה ממה שחזרו לדברי חכמים אי אמרת בשלמא בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום משום הכי חזרו שנוח להם בטול מקח בכדי שיראה מאונאה לכל היום שהרי אין בין בטול מקח לאונאה כלום ויש שמחה בין בכדי שיראה לכל היום כמו שהקדמנו ואע"פ שמרויחים בשתות עצמה אין זה כלום בערך הפסידא שמשתות ולמעלה אלא אי אמרת בטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו ואע"פ שאין בין היום ולעולם שום שמחה מ"מ הרי נשאר להם שמחת שתות עצמה על הדרך שביארנו ותירץ לה שהאונאה יתר משתות לא שכיחא כדי ליהנות בין כל היום ולעולם אף כשתאמר לחלוק בין כל היום ולעולם ויש מפרשים לא שכיחא ביה שמחה וכמו שהקדמנו שאין בין כל היום ולעולם כלום ואם מפני שתות עצמה אדרבה משום שתות עצמה חסרו שלא כמו שתירצנו למעלה שהשתות לר' טרפון מחילה שהרי לא הוצרכנו לומר כן אלא כשנאמר לרבנן בטול מקח בכדי שיראה אלא אף לר' טרפון השתות בכלל אונאה ונמצאת לרבנן בכדי שיראה ולר' טרפון כל היום ושמחו מתחלה במשתות ולמעלה שהיא אונאה לר' טרפון והיו סבורים בו בכדי שיראה ולרבנן בטול מקח ולעולם ונמצאת למד ששאלה אחרונה מתיסדת על בטול מקח לעולם והראשונה על בטול מקח בכדי שיראה ומחילה לאלתר ואתה מפרש המשנה על איזה שתרצה:

ולענין פסק מיהא חזר רבא לומר כדעת שהקדמנו ובאונאה אין בו בטול מקח משום צד ובבטול מקח כל שהמתאונה תובע אונאתו שניהם חוזרים ואם אינו תובע אונאתו אין המאונה יכול לבטל את המקח כמו שיתבאר וכן לענין השיעור המחילה לאלתר ואונאה ובטול מקח בכדי שיראה ונמצאת השמועה כלה שלא כהלכה נאמרה ופסק הדברים אתה למד אותו ממה שכתבנו במשנה עם מה שנוסיף עליה בגמרא בע"ה ודברים שנכנסו תחת משנה זו להשלמת עניני פסק זה אלו הם:

שתות זה שהזכרנו במשנה לא סוף דבר שתות למקח אלא אף שתות מעות וכל צד שאתה מוצא בו צד שתות הן שתות מעות אע"פ שהוא פחות משתות או יתר משתות אצל המקח הן שתות מקח ואע"פ שהוא פחות משתות או יתר משתות אצל המעות הרי זה נקרא שתות ודינו כדין אונאה מעתה מכר שוה ששה בחמשה ונמצא אונאה בדינר שהוא שתות מקח אע"פ שהוא חומש המעות הרי זה בדין אונאה ונתאונה מוכר ואם מכר שוה ששה בשבעה אף זה שתות מקח ופחות משתות למעות ונתאונה לוקח ואעפ"כ שתות הוא ובדין אונאה היא ושתים אלו שתות מקח:

מכר שוה חמשה בששה הרי זה יתר משתות אצל המקח אלא שהוא שתות מעות ונתאונה לוקח וכן שוה שבעה בששה הוא פחות משתות למקח והוא לשתות למעות ונתאונה מוכר והרי זה בדין אונאה שכל שיש אונאה באחד מששה הן לצד המקח הן לצד המעות הרי זה שתות ובדין אונאה:

כבר הזכרנו במשנה ששלשה דינין באונאה מחילה ובטול מקח וחזרת אונאה ואחר שביארנו שהשתות הן לצד המעות הן לצד המקח הוא בדין חזרת אונאה נמצא פחות משתות לשני צדדין כגון שוה שמנה בתשעה או שוה שבעה בשמנה שהוא מחילה ויתר משתות לשני צדדין כגון שוה ארבעה בחמשה או שוה חמשה בארבעה זהו בטול מקח ומעתה זכור שלשה שמות אלו ר"ל שתות ופחות משתות ויתר משתות או מחילה ואונאה ובטול מקח ולא נצטרך לבאר ענינם בכל פעם ופעם וכל זמן שנזכיר מחייה בענין זה תפרשהו על פחות משתות וכל שנזכיר אונאה תפרשהו על השתות וכל שנזכיר בטול מקח תפרשהו על יתר משתות:

אונאות אלו שהזכרנו יש מהם שיש לענינם שיעור ויש מהם שאין להם שיעור וכיצד הוא הדין כל פחות משתות נקנה מקח ואונאה נמחלת מיד בלא שום שיעור אלא משמשך את החפץ נמחלה אונאה מיד שאם לא כן אין בין פחות משתות לשתות כלום שתות לחזרת אונאה ויתר משתות לבטול מקח יש להם שיעור בכדי שיראה לתגר או לקרובו כמו שביארנו במשנה וכל ששהה ביתר מכדי שיעור זה הכל מחול אפילו שוה מאה במאתים ומ"מ דוקא בלוקח שהמקח בידו ומראהו לתגר או לקרובו אבל מוכר אין לו שיעור ונמקו עמו לעולם בין לחזרת אונאה בין לבטול מקח שהרי אין החפץ בידו שיוכל להמלך עליו ומ"מ כתבו גדולי המחברים שאם היה המכר דבר שאין במינו שנוי פרטי אלא שערך כל הפרטים שתחת אותו המין שוה כגון פלפלין וכיוצא בזה שיעורו עד כדי שישאל על שער שבשוק וכן אם נודע שבא לידו כממכרו של זה ולא תבע וכן כל כיוצא בזה וכן בלוקח אם הוא דבר שהבקיאים באותו דבר אינם מצויים אצלו נותנין שיעור לחזרתו כפי הראוי כמו שיתבאר למטה בענין המטבע ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

כבר ביארנו בדין השתות שהמתאונה תובע אונאתו ואין המאונה יכול לומר או הנח אונאתך או יתבטל המקח מעתה מכר שוה חמש בשש שנתאונה לוקח וקודם שיעור ראיית תגר או קרוב הוקר ועמד בשבע אין המוכר אומר או הנח אונאתך או יתבטל המקח אלא הרי זה אומר תן לי מה שהוניתני שכל שהוקר ברשותי הוקר:

מכר שוה שש בחמש ונתאונה מוכר והוזל ועמד על ארבע הרי המוכר תובע אונאתו ואין הלוקח רשאי לומר או הנח אונאתך או יתבטל המקח אלא הרי מוכר אומר תן לי מה שהוניתני שכל שהוזל ברשותך הוזל מכר שוה חמש בשש שנתאונה לוקח והוזל עוד ועמד על ארבע אין הלוקח יכול לומר יתבטל המקח אלא נותן הלה אונאתו והולך לו וכן מכר שוה שש בחמש ונתאונה מוכר והוקר עוד ועמד על שבע אין המוכר יכול לומר יתבטל המקח אלא נותן הלה אונאתו והולך לו:

כבר ביארנו על יתר משתות שהמקח בטל מ"מ כל שהמתאונה רוצה בקיומו ומוחל אונאתו אין הרשות ביד המאונה לחזור ודבר זה נתבאר בבתרא בפרק הספינה ומה שאמרנו שהוא בבטול מקח הוא כשהמתאונה תובע אונאתו שהמאונה רשאי לומר או התרצה באונאתך או יתבטל המקח ואע"פ שיש אומרים שאף המאונה יכול לחזור אע"פ שהמתאונה רוצה בקיומו מצד שאינו רוצה שישיאהו שם רע בשכניו אין זה כלום מעתה מכר שוה ארבע בחמש שנתאונה לוקח הוקר ועמד על שבע לוקח יכול לחזור הא אם הלוקה רוצה באונאתו אין המוכר יכול לחזור והוא שאמרו שם שהלוקח אומר אי לאו אוניתן לא מצי הדרת והשתא הדרת הא אם היה לוקח תובע אונאתו הרי זה המוכר אומר או קבל אונאה או בטל מקח וכן המוכר שוה חמש בארבע שנתאונה מוכר והוזל ועמד על שלש מוכר יכול לחזור אבל לא לוקח ומטעם שהזכרנו הא אם היה מוכר תובע אונאתו הרי לוקח אומר לו או מחול אונאה או בטל מקח: