מאירי על בבא מציעא נ״ו

חבר שלקח דמאי אם שלקחו לסחורה ואם שלקחו לאכילה אלא שנמלך למכרו אסור לו למכור עד שיעשר שהלוקח סבור עליו שמשדותיו הוא ומחזיקם במתקנים ונמצא מכשיל את הלוקחים במה דברים אמורים באלו שמוכרים במדה דקה אבל אלו שמוכרים בשפע ובמדה גסה כגון הסיטונים והם החנונים הגדולים הלוקחים בשפע ומוכרים לחנונים הקטנים שמוכרים במדה דקה או בעלי בתים מרבי נכסים ותבואות שמוכרין בבת אחת כל אלו רשאים למכור שחזקת כל המוכרים בשפע שלא משדותם היה ואפי' בבעלי בתים ומאחר שלקחו לסחורה חזקה עליהם שלא עשרו דמאי ואין כאן מכשול ובמסכת דמאי פרשו שמדה גסה היא חצי סאה ביבש ומדה שוה דינר בלח גדולי המחברים פרשו הטעם בזו שהמוכרים במדה גסה מוסיפין על המדה ולזה התקינו שיהא הלוקח או זה שנשתלח אצלו מפריש את המעשר אבל המוכרים בדקה הואיל ומשתכר הרבה ומוכר בצמצום תקנו עליו שלא למכור אלא במתקן:

דברים אלו בסיטון חבר נאמרו וחזקה שאינו מערב פירות מתקנים עם שאין מתקנים וכשהוא לוקח מיחד את הדמאי במקומו ואת המעושר בודאי במקומו ונמצא או כלו חיוב או כלו פטור ולפיכך מעשר מכל מה שלקח ממנו בבת אחת מזה על זה אבל עם הארץ יש אומרים שאפשר שלקח דמאי ומתקן ודאי ועירבן והרי לוקח מפריש מן הפטור על החיוב ואין מעשר מזה על זה אלא במה שיראה לו שהוא מגרן אחד אע"פ שלקחו בבת אחת ומ"מ יראה לי שאין חוששין לזו ולא עוד אלא שיש מי שאומר שבכיוצא בזו אומרים יש בילה אפי' לדעת האומר אין בילה שמא בדמאי הקלו:

מ"מ אף בחבר דוקא במה שלקח פעם אחת אבל חזר ולקח ממנו פעם אחרת מאותו המין ומאותה חבית או מאותה קפה לא יעשר מזו על זו שמא כבר מכר את הראשון וחזר ומלא את הכלי וזה שמאתמול מן הדמאי ושל היום מן המעשר ומ"מ אם העיד לו הסיטון שמשל מין אחד הוא נאמן:

ובעלי בתים אף משתי עיירות מעשר מזה על זה חזקה שלו היה הכל ואף למה שפירשנו עליה למעלה שכל המוכר במדה גסה חזקה שלא משדותיו הוא מ"מ חזקה עליו שאינו לוקח מכמה בני אדם אלא מאחד:

נחתום הוא נאמר על שלש ואופה מעט מעט ומוכר על יד על יד או שלוקח מאחד ופלטר לענין מכירת לחם האפוי כעין סיטון לענין תבואה שלוקח מכמה בני אדם ומוכר בשפע גדול או שלש ואופה הרבה ועושה עיסתו הרבה דפוסים למכור לחנוני זה בדפוס אחד ולזה בדפוס אחר מעתה הלוקח מן הנחתום אם של דפוס אחד מעשר אחד לעשרה מהם ודיו ואם היתה אחת חמה ואחת צוננת לא יעשר מזו על זו אף מחמה לצוננת שהוא מן היפה על הרעה שמא חמים של אמש של פטור ושל היום של חיוב וכן אם היו שניהם חמין או צוננין אם היו מדפוסין הרבה לא יעשר מזה על זה ודאי משנים לקח:

לקח מן הפלטר אף זה לא יעשר מן החמה על הצוננת או מן הצוננת על החמה ומ"מ שניהם צוננין או שניהם חמין אע"פ ויש שם הרבה דפוסין מעשר מזה על זה ואע"פ שדברים אלו לא נאמרו בסוגיא זו כך סוגיא זו לדעת ר' מאיר היא ויש חולקין בזו בקצת דברים:

המשנה השביעית והיא חוזרת לענין הפרק והכונה בה לבאר הדברים שאין בהם אונאה ונתגלגל על ידי אונאה זו לבאר בה דברים אחרים שאינן נוהגות גם כן בדברים אלו והוא שאמר אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ואין בהם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להם אונאה ר' יהודה אומר אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא אלו אמר הר"ם אמר רחמנא וכי תמכרו ממכר וגו' אל תונו דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות כמו שנא' בהם לרשת אחזה ויצאו שטרות דאמר קרא ממכר דבר שגופו מכור וקנוי יצאו אלו שאין גופן מכור וקנוי אלא לראיה שבהם וכבר נתבאר ויתבאר עוד במה שיבא מסדר זה מאי זה טעם לא חייב בהם תשלומי ארבעה וחמשה ונפטר שומר חנם ונושא שכר ואין הלכה כר' שמעון ולא כר' יהודה:

אמר המאירי אלו דברים שאין בהם אונאה אלא שקנאם לוקח ואין המוכר מחזיר אונאה אפילו נתאונו בשתות וכן אם נתאונה מוכר אין הלוקח מחזיר לו אונאה ופרשו בגמ' שכך הדין מיתר משתות שאין המקח בטל מהם ולא מחזר האונאה אפי' שוה דינר באלף או אלף בדינר העבדים והטעם בהם מפני שהוקשו לקרקעות כמו שנאמר בהם והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחזה ואין בקרקע אונאה כמו שהזכיר עכשו והשטרות והטעם בהם מפני שאין גופן ממון והכתוב אומר כי תמכרו ממכר ואין ממכר אלא מה שגופו מכור אבל שטרות אין ללוקח אצל גופן כלום אלא אצל ראיה שבהם והקרקעות שהרי נאמר במקרא או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד:

ההקדשות שאם פדאם מיד הגזבר אפילו במטלטלין שגופן ממון אם נתאונה הגזבר או הפודה אפילו בכמה נפדה ההקדש ואין אונאה חוזרת:

ואין בהם תשלומי כפל פי' בכל אלו שהזכרנו וגנבת קרקעות אתה מפרשה בהשגת גבול וטעם הדבר שהרי נאמר על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל וכו' מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכו' והקדש רעהו כתוב ולא תשלומי ארבעה וחמשה פי' בשור ושה של הקדש שגנבם וטבח ומכר שמאחר שהפקעת תשלומי כפל אין כאן אלא תשלומי שלשה וארבעה:

שומר חנם אינו נשבע שאם נמסרו לו עבדים ושטרות או בהמת הקדש ואבדו או קרקע לשמור ונתקלקל בשמירתו בפשיעה אין שומר חנם נשבע שלא פשע בה שהרי נאמר בפרשה בפרט שבה כסף או כלים ומה הפרט מפורש וכו' והקדש רעהו כתוב ופירשו גדולי המחברים אינו נשבע אלא שנאמן בדבורו לומר שלא פשע הא אם יש עדים שפשע או שהודה בכך חייב שהפושע הרי הוא כמזיק בידים והוא שאמר אינו נשבע ולא אמר אינו משלם אלא ודאי אם פשע משלם ומכאן הורו שהמוסר כרמו לשומר בין באריסות בין בשמירת חנם והתנה שיחפור משלו ופשע ולא עשה הרי זה כמי שהפסיד בידים וחייב ויש מפרשים אינו נשבע שלא פשע שאף אם נודע שכן אינו משלם וזה שאמר אינו נשבע שרוב אבדות בגנבה ואבדה ושבורה ומתה הם והיה צריך לישבע שלא אירע בפשיעתו אבל פשיעה אינה מצויה ומ"מ הוא הדין שאינו משלם ונראין דברים הראשונים:

שומר שכר אינו משלם ואפילו נגנבה או נאבדה ואינו נשבע שלא אירע כן בפשיעתו אלא נאמן בדבורו ומ"מ אם נודע שפשע חייב כמו שביארנו וכן הדין בשואל שפטור בהם מן הכל ומן השבועה אא"כ נודע שפשע וזה שלא הזכיר במשנה זו שואל מפני שאין השאלה מצויה בהקדשות ובכל אלו מ"מ אם התנו עמו שיתחייב כשאר השומרים וקנו מידו יתבאר בגמרא שתנאו קיים ויראה מסוגיית הגמרא שאף שבועה שאינה ברשותו אין משביעין אותו שהרי הקשו לו מזו שאמרו נשבעין לגזבר ולא השיבו ששבועה זו שבועה שאינה ברשותו הוא ומ"מ פירשו בגמרא שזה שאמרנו בהקדשות דוקא מן התורה אבל מתקנת חכמים נשבעין על ההקדשות שבועת השומרין כעין של תורה שלא יזלזלו בהקדשות אבל שאר הדברים אין משביעין עליהם כעין תורה אלא היסת בלבד:

ר' שמעון אומר הקדשים שחייב באחריותן כגון שאמר הרי עלי והפרישן ופדאן יש בפדיונו אונאה הואיל וחייב הוא באחריותן הרי הן כנכסיו ושאין חייב באחריותן כגון שאמר הרי זו אין בו אונאה ואין הלכה כר' שמעון אלא כל קדשים אין בהם אונאה:

ור' יהודה אומר אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין בהם אונאה ופרשו הטעם בגמ' ספר תורה שאין קץ לדמיו והואיל ואין אונאה אצל לוקח אף אצל מוכר כן שזה כלל גדול באונאה כל שהוזהר האחד הוזהר חברו הן לוקח הן מוכר כל שאין אונאה לאחד אין אונאה לחברו בהמה ומרגלית שאדם רוצה לזווגן בהמה לזווגה עם כיוצא בה לחרישה שכל שמצמיד חלוש עם בריא מתקלקל הבריא או שמתוך שהוא יפה במינו רוצה לזווגה עם בהמה נקבה שלו וכן מרגלית אין קץ לדמיה ובגמרא פרשוה שאדם רוצה לזווגה בטבעת עם בת זוגה לפעמים ואמרו לו חכמים לא אמרו אלא באלו ר"ל עבדים ושטרות וקרקעות והקדשות הא כל שאר הדברים יש להם אונאה והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

המוכר שטרותיו לבסם כדי לכרוך בהם סמנין או מרקחות הרי זה דבר שגופו מכור ויש בהם אונאה ומ"מ לדעת הפוסקים שאין אונאה בפרוטות אין בהם אונאה אא"כ עולות לחשבון שתעלה אונאתם יתר מפרוטה:

כבר ביארנו בפרק ראשון שחיוב כפל הנאמר בגנבה לא סוף דבר שגנב בידו אלא אפילו בגגו וחצרו וקרפיפו כגון שנכנסה שם ונעל בפניה לגנבה וכן ביארנו לענין גט שכמות שהיא מתגרשת בגט המגיע לידה כך מתגרשת בגט המגיע לחצרה ולגגה ולקרפיפה שנאמר ונתן מ"מ:

המכירה והמתנה הם שאדם זוכה בהם זכייה מוחלטת ותולדותיהם השאלה והשכירות שהשאלה ממין המתנה והשכירות ממין המכירה שהמכירה ליומה מכירה היא ולא אמרו שכירות לא קניא אלא לענין איסור כמו שביארנו במסכת ע"ז מעתה שכירות קרקע אפילו שוה דינר במנה או שוה מנה בדינר אין לו אונאה ושכירות בהמה או מטלטלין יש בהם אונאה ופירשו גדולי המחברים שאין שם שיעור זמן שאין דרך להראות שכירות לבני אדם אלא שעושה מלאכתו ומחזירה ומתוך כך מחזיר אונאה לעולם ואם לא נשתמש בו עדין ויש שם אונאה ביתר משתות בטל שכירות מעתה אף בעבדים שאין במכירתם אונאה אם שכר הפועל לעשות עמו מלאכה בין לקרקע בין למטלטלין אין לו אונאה שהרי קנאו לזמן ואע"פ שרשאי לחזור בו כבר נתגלה הטעם משום כי לי בני ישראל עבדים:

וגדולי המחברים כתבו שהקבלן והוא שקבל לארוג בגד בעשרה דינרין וכיוצא בו יש בו אונאה שהקבלנות דבר המיטלטל הוא:

מי שהתנה עם חברו לזרוע לו שדהו וקבל עליו לזרוע בה ששה קבין ולא זרע אלא חמשה הרי זה מחזיר אונאה שכל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ואע"פ שיש מפרש בחוזר זה שהוא נאמר בבטול מקח לא יראה כן שהרי בפרק בית כור אמרו בית כור עפר מדה בחבל אני מוכר לך פחות כל שהו ינכה יתר כל שהוא יחזיר אלא לא אמרו חוזר אלא להחזיר אונאה ומפני כן יש שגורסים אפילו פחות מכדי אונאה יחזיר וכן פרשוה גדולי המחברים וכן הדין אם אמר קנה לך זרע השדה במאה דינרין והיא זריעת שש סאין ונודע שלא היו שם אלא זריעת חמש:

התנה עמו שיזרענה כראוי לה ולא הזכיר מנין ונתברר שלא זרעה בכדי הראוי לה אלא שזרע פחות מן הראוי כגון שהיתה ראויה לזריעת שש סאין ופיזר זריעותיו כל כך שזרע בחמש ואין לומר שיחזור ויזרע שמא תפול במקום הזרוע תחלה או שעבר זמן הזריעות הרי זה ספק אם יש בזה אונאה או אם נדון כדין קרקע אע"פ שלא השריש ומ"מ התנה לזרוע את כלו ולא זרע אלא מקצתו או רבו ועבר זמן הזריעות הרי זה בכלל דבר שבמדה ואין ספק בהחזרתו זרעה כראוי אלא שנתאונו בסך כגון שנתן לו בזריעתו מאה דינרין והזריעה שוה ק"כ או שאין שוה אלא שמנים יראה שאין כאן אונאה הואיל ונמכר עם הקרקע ביחד הרי הוא בכלל קרקע ויש שנסתפקו בכך:

כל שהוא בספק אם יש בו אונאה אם לאו אין מוציאין אותו מיד הנתבע ואם תפש הלה אין מוציאין מידו:

כבר ביארנו במשנתנו שאין נשבעין על הקרקעות היתה התביעה בדרך זה על הזרעים כגון שאמר לו חטים שזרעת בקרקע זה הלויתי לך והוא אומר לא כי אלא מקצתן או שמכר לו זריעת השדה שבאותה שנה ואמר לו שהיא זרועה בכדי הראוי ונודע שלא נזרעה אלא בפחות מן הראוי או שמכר לו זריעת השדה ואמר לו חמש סאין זרעתי ופרעו מנה וטען הלוקח אח"כ שלא נזרע אלא בשלש ושיחזיר לו ארבעים ואמר לו ארבעה זרעתי וליטרא אני חייב לך או שאמר לו קרקע וזרעים שלי והלה אומר לו חצי קרקע וחצי זרעים שלך ואם נדון הזרעים כמטלטלים הרי מתגלגלת שבועת הקרקע עליהן בכל אלו ספק אם נדון הזרעים כמטלטלין לענין שבועה ואם נדון אותם כקרקע אע"פ שלא השרישו והילך על הזרעים אין כאן שאינם בעין ובקרקע יש שפרשו בזו האחרונה שחפר בה בורות שיחין ואין זה הילך ואין צריכין לכך שאם הזרעים אין בהם הילך ונדון אותם כמטלטלין הרי שבועה הקרקע מתגלגלת על כל פנים:

מסר לשומר שדה זרועה לשמרה ובא נהר ושטף זרעיו וטוען בעל השדה שזה פשע על שלא סגר כנגד המים וזה טוען שבאונס נעשה גדולי המפרשים כתבו שאף זו בספק אם נשבע אם לאו:

טענו עשרה סאין יש לי בידך חציין זרועות וחציין שאינן זרועות והלה טוען אין לך בידי אלא אותן הזרועות ואין זה הילך כמו שביארנו אף זו ספק אם נדונן כמטלטלין ויש כאן הודאה במקצת מטלטלין אם לאו ויש אומרים שהזרועות הילך הן ומפרשים בפירוש זה שהודה בשאין זרועות ולא יראה כן:

תבואה שהשרישה קודם העומר אע"פ שלא צמחה הותרה בהבאת העומר אבל אם לא הושרשה עד לאחר הבאת העומר אע"פ שהיתה זרועה קודם לכן לא הותרה עד שיבא עומר הבא: