מאירי על בבא מציעא ע״ו

ממה שתפש במשנתנו לשון והטעו זה את זה ולא תפש לשון חזרו זה בזה היה בעל התלמוד סבור שהתנא לא דבר בבעל הבית עם הפועלים שאין טעות בבעל הבית עם פועלים אלא בענין חזרה שאין הדבר מצוי להיות מחלקת ביניהם בענין הסך ואין אדם מוציא ענין חזרה בלשון טעות והוציא ממשנתנו דין אחר בפועלים שהשוכרם בשליחות בעל הבית הטעה אותם בדעתו של בעל הבית כיצד הוא ופירשו בדין זה שהוא על הדרך שאנו מזכירים עכשו:

הרי שאמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בארבעה ארבעה הלך ושכרן בשלשה שלשה והודו לדבריו וירדו למלאכה על דעת כך אין להם אלא שלשה אפילו נתגלה להם דעתו של בעל הבית ואפילו היתה מלאכתם שוה ארבעה שהרי כך קבלו על עצמן ואפילו אמר להם שכרכם על בעל הבית ואף לשליח אין לו כלום על בעל הבית שכך דינו של שליח להשתדל בתועלת המשלח בכל מה שאפשר לו ומ"מ יש לפועלים אלו תרעומת על השליח על שפיחת בשכרם אחר שהמלאכה שוה כך ממה שנא' אל תמנע טוב מבעליו אמר לו בעל הבית בשלשה שלשה והלך הוא ושכרם בארבעה ארבעה אם אמר להם שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מביתו שהרי מאחר ששינה נעקר שליחותו והדבר דומה למה שאמרו השוכר את הפועל לעשות עמו בשלו והראהו בשל חברו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחברו מה שנהנה בו ושמא תאמר אף זה יטול מבעל הבית מה שנהנה בו ואם המלאכה שוה ארבעה יטול ארבעה מבעל הבית אינו כן שהרי אמר לו בשלשה שלשה והוא קבל שכר ארבעה על עצמו ויראה שאף בסתם הדין כן ולא נאמר שכרכם עלי אלא למעט כשאמר שכרכם על בעל הבית שכל שימכרם בסתם ודאי הרי הוא כאומר שכרכם עלי ויש אומרים שכל שבסתם הולכין למנהג המדינה וכן יראה מלשון גדולי הפוסקים:

אמר לו בשלשה שלשה והלך ושכר בארבעה ארבעה ואמר להם שכרכם על בעל הבית הרי נעקר השליחות ואין זה כשוכרן בשלו והראה בשל חברו אלא כשוכר בשל חברו על דעת חברו והרי בעל הבית נותן כמנהג המדינה אם ארבעה ואם שלשה היה מנהג המדינה חלוק מהם בארבעה ומהם בשלשה רואין את המלאכה אם היתה שוה ארבעה נותן להם ארבעה שאלו לא אמר להם השליח ארבעה לא טרחו כל כך במלאכה זו לא היתה המלאכה שוה ארבעה אינו נותן אלא שלשה ואף תרעומת אין כאן לא היה הדבר ניכר כגון שעשו חפירה סביב השדה ונתמלאת מים אינו נותן אלא שלשה ויש להם תרעומת על השליח ואם היו פועלים אלו בעלי קרקע ודרכם לעשות בשלהם אע"פ שאין המלאכה שוה אלא שלשה נוטלין שלשה ויש להם תרעומת שאף הם אומרים לא נטשנו את נחלתנו אלא על דעת שכר גדול ועל דבר זה נאמר בסוגיא זו בבעל הבית עסקינן ר"ל בפועל שיש לו קרקעות ואינו רגיל להשכיר עצמו בשל אחרים:

אמר בעל הבית בשלשה והלך זה ושכר בארבעה ואמרו לו כמה שאמר בעל הבית ודאי לא נתכונו לפחות מארבעה שהזכירם השליח אלא להוסיף ולא ירדו אלא על דעת ארבעה או יותר והילכך אם אמר זה שכרכם עלי אע"פ שלא היתה מלאכתם שוה אלא שלושה נוטלין ארבעה ואם אמר שכרכם על בעל הבית אם המלאכה שוה ארבעה נוטלים ארבעה מבעל הבית ואם אינו שוה או שאינו נכר אין נוטלין אלא שלשה:

אמר בעל הבית בארבעה והלך זה ושכר בשלשה ואמרו לו כמה שאמר בעל הבית והיתה מלאכתם שוה ארבעה הדבר ספק שמא כך אמרו לא על דעת קיצבא זו אנו יורדין אלא על דעת בעל הבית ומספק אין מוציאין מבעל הבית אלא שלשה ויראה שאם תפשו אין מוציאין מידן ומ"מ הרבה גאונים מחליטין לפסוק דאדבורא דשליח סמכי ולית להו אלא תלתא תלתא:

אע"פ שבעל התלמוד לא מצא טעות בין בעל הבית לפועלים אלא מדרך חזרה בתלמוד המערב פרשוהו אף מצד השכירות כיצד בעל הבית שהטעה לפועלים ואמר להם תבאו עמי כדרך שבאו חבריכם שואלין לו ובכמה באו אומר להם רובם בשלשה ונמצאו רובם בארבעה אינו נותן אלא שלשה אע"פ שאפשר שעל סמך אותם הדברים נשכרו לו בשלשה וכן אם הפועלים אמרו לו הרי אנו נוטלים כמה שנטלו חברינו והוא אומר בכמה נשכרו והם משיבים רובם בארבעה ונמצאו רובם בשלשה נותן להם ארבעה ובכלם אין להם זה על זה אלא תרעומת על ששקרו זה לזה ואפשר שדעת תלמוד בבלי שבזו חייב שהרי זה כמי שהתנה שיתן כדרך שנתן לחבריהם ואף דעת תלמוד המערב יש בו כדי לתמוה אלא שיראה לי בו שזה אינו אלא כדבר גזום כלומר אין הפועלים נשכרים אלא בכך או שהם נשכרים בכך וכך והוא כעין זרוזין וכן הדבר אצלי במי שמוליך סחורה למכור ואומר כך וכך רצו ליתן לי ונמצא שאינו כן שאין כאן כלום שכל כיוצא באלו אין דעת השומע סומכת עד שנאמר שעל דעת כן הוא יורד אלא גומר הוא בדעתו על כך ועושה אותן הדברים סעד ומבא ליכנס ומ"מ אם היו הדברים בתנאי גמור אין ספק שהולכין אחריו:

האשה שאמרה לאחד הבא לי גיטי והלך הוא אצל הבעל ואמר לו ששליח קבלה הוא ואמר לו הבעל הילך כמו שאמרה וקבל את הגט והביא לה אפילו משהגיע לידה אינה מגורשת שהרי עוקר השליחות ולא רצה להיות שליח הולכה מצד הטורח שהיה צריך להוליך ולהגיע לידה אמרה לו התקבל לי גיטי והלך ואמר שליח הבאה אני ואמר הבעל הילך כמו שאמרה וקבל את הגט והביא לה משהגיע לידה מיהא מגורשת שלא עקר השליחות ואדרבה שעבד עצמו לשליחות גדול ולטרח יתר להוליך הגט אצלה ולהגיעו לידה כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

כבר ביארנו במשנה על לשון והטעו זה את זה לפי מסקנת הסוגיא שבענין חזרה הוא אמור ובבעל הבית עצמו עם הפועלים אלא שלא נתברר הדין במשנתנו וכיצד הוא דין זה הרי ששכר את האומנין וחזר בו אם לא הלכו למלאכתן כלל אין להם עליו אלא תרעומת הלכו למלאכתם ולא מצאו צד להשלים שליחותם כגון ששכר חמרים להביא תבואה והלכו ולא מצאו נותן להם שכרם משלם אלא שמנכה להם כמה שאדם רוצה לפחות משכרו לבא ריקם שאין דומה בא טעון לבא ריקן ודבר זה אתה צריך לפרשו בששכרם להביא תבואה מן הגרן ולא מצאוה מתוקנת בכדי להביאה שאין כאן אונס ולא עוד אלא שיש שם קצת פשיעה והוא דומה לשכרו לעדור ומצאה לחה ולא הלך שם מבערב כמו שיתבאר בסמוך שאם היה בזה צד אונס כגון ששכרם להביא לו תבואה מן השוק ואירע אונס שלא היה יכול בכך כגון שמיחו מבית המלך וכיוצא בזה אינו נותן להם כלום שהרי אונס גמור הוא וכן אי אתה יכול לפרשו אלא ממקומות הסמוכים שעדין כל היום לפניהם שאם שכרם לילך ברחוק מקום ולא מצאו הרי כלה היום בשליחותם ואפילו אירע כן באונס גמור נותן להם שכרם משלם וכן התבאר בתוספתא כמו שיתבאר למטה:

שכרו לעדור לו שדהו והלך ומצאה לחה ואינה ראויה לעדור יתבאר למטה שאם כבר הלך בעל הבית מבערב אצל שדהו ומצאו שצריכה פועלים אלא שאח"כ נכנסו שם מים בחצי הלילה חוזר בו ואינו נותן כלום אונס גמור הוא זה ואם לא הלך שם מבערב אף הוא פושע בכך ונותן שכרו כפועל בטל שאינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטל ודברים אלו בשלא מצאו מלאכה שכמותה לעשות שנמצאת חזרתו דבר האבד אצלם וכל שהוא דבר האבד עליו לשלם אבל אם מצאו מלאכה קלה הימנה או שכמותה לעשות ואמר להם בעל הבית צאו ועשו אין כאן אלא תרעומת:

אחר שבארנו שכל שהוא אצלם דבר האבד עליו לשלם אף כשחזר בו ולא הלכו כלל שביארנו שאין לו עליו אלא תרעומת ולא נאמר כן אלא שמן הסתם הואיל ולא הלכו עדין צפרא הוא ויכולים להשתכר הא כל שהיה אבד אצלם והוא על צד שאין מוצאין אף בלא הלכו חייב להם לשלם:

חזרו הפועלים אפילו קודם שהלכו אם הוא דבר האבד אצל בעל הבית שוכר עליהם או מטען והוא הדין להלכו והיו יכולים לעשות ולא עשו ולא התחילו שכל שהוא אבד התחילו ולא התחילו הכל שוה ומדרישא בלא התחילו אף סופא בלא התחילו ואעפ"כ אמרו עליה ששוכר עליהם או מטען ואם לא היה דבר האבד אין לו עליהם אלא תרעומת וכל שאמרו בבעל הבית מטען אף פועלים אם חזר בו בעל הבית מטעין אותו ולערב נותן כמו שהתנה:

חזר בעל הבית אם אינו דבר האבד אצלם כגון שמצאו לעשות אין להם עליו אלא תרעומת ואם הוא דבר האבד אצלם נותן שכרם כפועל בטל התחילו במלאכה וחזרו בהם אם היה פועל ר"ל שכיר יום אם הוא דבר האבד שוכר עליו או מטעהו ואם אינו דבר האבד הרי זה חוזר שהפועל חוזר בו אף בחצי היום שנא' כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ושמין לו מה שעשה ונותנין לו שכרו לפי חשבון וכן הדין בחזר בו בעל הבית שאם הוא אבד אצל פועל נותן לו כפועל בטל ואם אינו אבד שם להם מה שעשה היה קבלן שאין כאן טעם כי לי בני ישראל עבדים שהרי עושה לכשירצה אם חזר בו שמין לו מה שעתיד לעשות ואם קבלו קמה לקצור או בגד לארוג בשתי סלעים וקצר חציה או ארג חציה שהיה ראוי לפי חשבון ליטול סלע אם אין זה מוצא לגמור בסלע אלא בסלע וחצי אינו נותן לו במה שעשה אלא שקל ואם מוצא לגמור בשקל אינו נותן להם אלא סלע ואם הוא דבר האבד שוכר עליו או מטעהו ואם בעל הבית חוזר שם להם מה שנעשה לפי חשבון ואם הוא אבד אצלם משלם כפועל בטל:

כל שאמרו עליו בחזרת פועלים בשהוא אבד ששוכר עליהם או מטען דוקא בשלא נאנס הא אם נאנס כגון שחלה או שמת לו מת וכיוצא באלו אין כאן אלא תרעומת ואף תרעומת אין כאן אלא אם כן היה לו להעלות על לב חליו ומיתת קרובו ושמין לפועל מה שעשה ומ"מ קבלן הרי יכול לעשות לאחר האונס ואם הוא דבר שאי אפשר לו ליעשות אחר האונס אף הוא פטור מ"מ ושמין לו מה שעתיד לעשות וכל שיש פועלים אחרים לעשות בשכרן של אלו בין פועל בין קבלן אין כאן אלא תרעומת ושמין לפועל מה שעשה ולקבלן מה שעתיד לעשות:

זה שאמרנו בבעל הבית שהוא רשאי להטעותם כיצד הוא מטעם אומר להם סלע קצצתי לכם באו וטלו שתים ולערב נותן להם כמה שהתנה וגדולי המחברים כתבו שאפילו נתן חוזר וגובה מהם התוספת וזה שאמרו שוכר עליהם עד כמה אם אין בידו מהם ממון עד כדי שכרן ופרשו גדולי המפרשים כפלים בשכרן וגדולי הצרפתים פרשו שאם עשו מקצת המלאכה ולא נתן להם כלום מרבה בשכר הנשאר מה שהוא חייב להם ויראה מדבריהם שאם לא עשו כלל או שעשו וקבלו הואיל ואין לו מהם תחת ידו כלום אינו שוכר עליהם ולא יראה כן ואם היה ממון שלהם תחת ידו שוכר עליהם אפילו עד ארבעים וחמשים ואפילו לא היה שכרן של אלו אלא שלשה וארבעה:

כבר ביארנו למעלה שהשוכר את הפועלים לעדור ובא המטר בחצי הלילה עד שאינה ראויה עכשו לעדור שאם הלך לשדה מבערב אין נותן להם כלום ואם לא הלך נותן שכרם כפועל בטל ודבר זה יראה אף כששכרם לחרישה סתם ולא פירש לשדה זו ויש לו שדות שנתרבה לחותם בסבת המים עד שאינם ראויים לחרישה ויש לו גם כן שלא נתלחלחו כל כך ואף הם אומרים הואיל ולא פירשת באיזה ויש לך ראויים לחרישה פסידה זו שלך היא וכשסיירה מבערב הרי הוא כפורש לשדה זו ואין להם עליו כלום: