מאירי על חגיגה ט׳

המשנה החמשית מי שלא חג בי"ט הראשון של חג חוגג את כל הרגל וי"ט האחרון עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמ' מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רשב"מ אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה שבא על הערוה והוליד ממזר אם תאמ' בגונב ובגוזל יכול הוא שיחזור ויתקן רשב"י אומר אין קורי' מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות ואי זה זה תלמיד חכם שפורש מן התורה אמר הר"ם פי' רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שביארנו ודע כי חג השבועות אע"פ שהוא אחד יש לו תשלומין כל ז' לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומיו כל ז' אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:

אמר המאירי מי שלא חג בי"ט הראשון וכו' כונת המשנה שאם לא קרבן בראשון מקריבן כל (יום) [ימי] החג ואמר על זה מי שלא חג ר"ל קרבן עולה ראיה וקרבן שלמי חגיגת ט"ו ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל ימות הרגל שלא נאמר עליו עבר יומו בטל קרבנו אלא יש לו תשלומין כל ז' ואפי' י"ט האחרון של חג ר"ל שמיני עצרת שהוא י"ט בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב לענין זה מיהא י"ט אחד הוא ואף בשמיני משלם חגיגתו של ראשון וכ"ש שקרבנות הפסח יש להם תשלומין כל שבעה של פסח ולא עוד אלא שאף עצרת שאין בו אלא יום אחד יש לו תשלומין כל ז' כמו שיתבאר עבר הרגל פי' אף שמיני עצרת ולא חג אין לו עוד תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וכו' ר' שמעון אומר וכו' פרוש לא בא לחלוק על תנא קמא אלא שבא להוסיף בביאור הפסוק ואמ' שכל העובר עברה שאי אפשר לו להשיבה הוא מעוות בלא תקון כגון הבא על הערוה והוליד ממנה בן ובגמ' פי' בקצת עריות אע"פ שלא הוליד ממנה כגון הבא על אשת ישראל ברצון או על אשת כהן אפי' באונס שהרי אסרה על בעלה ואין לה עוד תקון אע"פ שעל ידי שאר חלקי התשובה יש לו חלק לעולם הבא אחר שאין בידו להשיבה אבל גונב וגוזל הרי אפשר לו להחזיר ולתקן עותתו רשב"י אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו והוא כעין תלמיד חכם שפירש והוא שאמרו בגמ' אין אומרין בקרו גמל בקרו חזיר שהרי מעקרו אין ראוי לקרבן אלא בקרו טלה אם נפל בו מום אם לאו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודינין שבאו עליה בגמרא אלו הן:

כל גזירה שוה שאינה מופנית משום צד אין למדין הימנה כלל ואם היא מופנית מצד אחד למדין הימנה אלא שאם מצאנו עליה קושיא משיבים עליה ואם היא מופנית משני צדדין למדין ואין משיבין:

עקר החיוב בראיה בחגיגה בראשון הוא ולא בשאר הימים וכשהוא חוגג בשאר הימים אינו חוגג אלא מתורת תשלומי' של ראשון מעתה היה חגר או טמא ביום ראשון ונתפשט או טהר בשני אינו חוגג שהרי אין תשלומי' לראשון אחר שלא היה בו עקר החיוב ומ"מ אם היה בו חיוב אפי' רגע אחד ואירעה בו סבה הפוטרתו ובשאר הימים נעדרה אותה סבה חייב שהרי מ"מ היה לו חיוב בראשון באיזה רגע שבו וזהו שאמרו נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ועקר פירושו נטמא בלילי י"ט ראשון אינו משלם הואיל ולא היה ביום ראשון עליו חיוב אבל נטמא ביום הואיל וכבר חל עליו חיוב קרבן בלא טומאה מביא וכן בחגר אתה מפרשה שהיה חגר קודם היום אע"פ שי"מ שמועה זו ר"ל נטמא ביום וכו' לענין נזיר ולענין מה שאמרו עליו בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה ט' א' שלפעמים אינו מביא על טומאות הרבה אלא קרבן אחד ופעמים מביא קרבן על כל טומאה וטומאה ופי' בה שאם נטמא בלילה שמחרתו שמיני לטומאתו הואיל ולא נתחייב עדיין בקרבן טומאה אין זו טומאה אחרת ואינו מביא קרבן אחר אבל אם נטמא ביום ח' הואיל וכבר נראה לקרבן אע"פ שלא הביאו הרי זה טומאה אחרת ומונה ז' ומביא בשמיני שני קרבנות אינו כן שבנזיר כל שלא הביא קרבנותיו חדא טומאה היא כמו שיתבאר אלא שזו שנאמרה כאן עקר הדברים לפרשה לענין חגיגה וכן נראה שפירשוה גדולי המחברים ואע"פ שר' יוחנן אמ' בה אף בלילה מביא הלכה כחזקיה שהיה רבו ונמצא טמא וחגר בדין אחד:

היה חייב בראשון ולא חג ובשני אירעה לו סבה הפוטרתו אין אומרי' הואיל ובראשון היה חייב יהא מביא עכשו מתורת תשלומי' שהרי אף אם בראשון היה כך לא היה מביא:

נזיר שאירעה לו טומאה בתוך נזירותו מונה ז' ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ומונה לו נזירותו מתחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו אירעה לו טומאה בתוך ז' קודם שהעריב שמשו מהם הרי זה סותר ומונה ז' אחרים ואינו מביא אלא קרבן אחד על שתי הטמאות וכן הדין אף בהעריב שמשו ואף בשמיני או אפי' נתאחר כמה ימים אחר טהרתו כל שנטמא קודם הבאת קרבנותיו אבל אם נטמא אחר שהביא קרבנותיו מונה ז' אחרים ומביא קרבו שני על טומאה זו אפי' לא הביא אלא מקצת קרבנותיו כגון שהביא חטאתו ולא הביא את אשמו ואת עולתו נחשבה [טומאה] זו כטומאה אחרת ומביא אחר טהרתו קרבן אחר וכן היא שנויה במס' נזיר לדעת ר' שמעון בפרק מי שאמר הריני נזיר י"ח ב' וכן כתבוה גדולי המחברים וזו היא שהביאתנו לדון בהם שלא פי' זה של נטמא ביום לענין נזיר אלא לענין חגיגה שהרי בנזיר אפי' נטמא ביום ח' אינו מביא כמו שכתבנו וכן שלענין חגיגה כתבו שאם היה טמא בליל י"ט ראשון אע"פ שטבל בשני פטור אבל נטמא ביום הואיל ובכניסתו היה חייב שהרי היה טהור מביא קרבן ראיה וחגיגה אחר שיטהר כל זמן שהוא בזמן הראוי לתשלומי' ר"ל כל החג אלא שלענין פירוש יש בסוגיא זו קצת בלבולין לכל הפירושין שאם אתה מפרש זו של נטמא ביום לענין נזיר ולשיטת גדולי הרבנים היאך תירץ בה שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומי' בפסח שני דילמא אחגיגה קאי אלא שהם דוחקים לפרש שאני טומאה דלאו דחייה גמורה היא הואיל ומצינו במקום אחר טומאה שיש לה תשלומי' והיא לענין פסח שני שאם היה טמא בראשון מביאו בשני אע"פ שאין מביא עמו חגיגה ומאמר שמצינו טומאה שיש לה תשלומי' אף זו של נזיר ראוי לומר שיהא לה תשלומי' הא בשאר דחיות לא כגון חגר בראשון שהרי אף לפי' שני שמפרשי' זו של נטמא ביום לענין חגיגה אתה צריך לפרש הואיל ויש לה תשלומי' לענין פסח דהא חגיגה בשני ליכא וכן כשאתה מפרש זו של נטמא ביום לענין חגיגה ולשיטת גדולי המחברים קשה לפרש כשהקשה לו הניחא למאן דאמ' פסח שני תשלומי' דראשון הוא אלא למאן דאמר רגל בפני עצמו הוא ושהלכה כן כמו שיתבאר בפסח שני פרק טמא היאך תירצו אלא קסבר ר' יוחנן לילה אין מחוסר זמן כלו' ומשום הכי קאמר שאף נטמא בלילה מביא והרי אין לשון חסור זמן נופל אלא בטומאה שכלתה לא על תחלת טומאה וא"כ כשתפרשה בענין נזיר אתה מפרש טעמא דר' יוחנן בנזיר משום דמכיון שנראה בליל ח' בלא טומאה חיוב קרבן עליו הואיל וזמן טומאה עבר שאין לילה מחוסר זמן שעבר לומר שעדיין לא נשלם זמן הטומאה ולא חל עליו חיוב קרבן אלא ודאי נשלם זמן הטומאה והגיע זמן הטהרה אלא שלא יצא לפועל עד למחר וכבר חל עליו חיוב קרבן [ומאחר שחל עליו חיוב קרבן] כי הדר ומטמא טומאה אחריתי היא אבל בחגיגה הרי לא נשלם זמן חגרותו ולא הגיע זמן חיוב אבל כשאתה מפרשה לענין חגיגה היאך לשון חסור זמן נופל במה שלא בא לכלל חיוב כלל עד שמתוך כך פסקו רבים בנזיר שמאחר שהגיע לשעה הראויה לקרבן הרי הוא כאילו הקריבו ומונה ומטהר וטעון שתי קרבנות מפני שהם מפרשים זו של נטמא ביום לענין נזיר על הדרך שכתבנו ופוסקין כחזקיה שאם נטמא ביום מיהא מביא אבל בלילה אינו מביא שהלילה מחוסר זמן כלו' מחוסר זמן הז' שלא עבר תחומן מצד כניסת השמיני עד שיראה לקרבן ולא עוד אלא שיש פוסקין שאפי' נטמא בלילה ר"ל לילה שמחרתו שמיני הואיל ומ"מ עבר גבול הז' מביא שתי קרבנות שהלילה אינו מחוסר זמן הז' והרי זה חיוב הקרבן עליו הואיל והעריב שמשו ואין הלילה פוטרו אלא שדוחתו עד למחר מפני שהם מפרשים זו של נטמא ביום וכו' בנזיר גם כן ופוסקי' כר' יוחנן:

ועקר הדברים כדעת גדולי המחברים ולדחק בפי' חסור זמן לענין טמא ולחגיגה כי קאמר ר' יוחנן משום דלילה אין מחוסר זמן כלו' מאחר שמצינו במקום שכלו ימי טומאה שאין לילה מחוסר זמן אף בתחלת טומאה נאמ' בה שאין דחיית טומאה נקראת דחייה הואיל והחיוב רבוץ עליו אלא שהטומאה פוטרתו שהטומאה ליטהר עומדת מה שאין כן בפטור הבא מצד החגרות והדומים לו ולשיטה זו יראה לנו שלא נחלקו חזקיה ור' יוחנן בנזיר כלל ונמצא שבענין טמא פוסקים כדעת חזקיה לענין חגיגה שהלילה מחוסר זמן וכן בענין זב אנו אומרין לילה מחוסר זמן והוא שהזב שראה שלש ופסק מונה ז' ורוחץ במים חיים ומביא קרבנו בשמיני ואם ראה תוך ז' סתר ואינו מביא ביום טהרתו אלא קרבן אחד ראה ג' אחר הבאת קרבנותיו אין ספק שמונה ומביא קרבן אחר ראה בשמיני קודם הבאת קרבנותיו אף זה מביא שתי קרבנות שכבר כלו ימי זיבה ראשונה ולא עוד אלא שאף אם ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא קרבן אחר הואיל ועקר הזיבה ביום והרי נכנס בשמיני בלא זיבה דחדא ראיה לאו זיבה הוא ושמא תאמר והיאך ראיית הלילה מצטרפת עם השתים של מחר לקרבן אחד עם האחרות שהרי אינה בזמן הראוי לקרבן אעפ"כ מצטרפת היא עמהם לחייב בקרבן שני שהרי ראייה ראשונה של זב אינה אלא קרי ונמצא שאינה ממין האחרות ואעפ"כ כשרואה אחריה שתים מצטרפות שהאחרונות נמשכות אחריה והיא אחריהן ואף כאן מצטרפות [לקרבן] שני וזהו טעמו של רב יוסף ואין חוששין למה שהקשה עליו רב שישא התם וכו' הכא לאו בזמן חיובא כלו' דלילה לאו זמן חיובא דהאי קרבן הוא והילכך לא יצטרפו לחייב בקרבן שני אלא מצטרפות וכדבריו של רב יוסף הא אם ראה שתים בלילה ואחת ביום וכ"ש אם ראה שלשתן בלילה אינו מביא אלא קרבן אחד שהרי בתחלת שמיני לא יצא מידי זיבה הראשונה שהרי בכנס בו בזיבה וכן לא כלתה זיבה ראשונה שהרי לילה מחוסר זמן הטומאה כאלו לא נשלם אחר שלא נראה לקרבן:

במס' כריתות התבאר שהיולדת אין הלילה מחוסר זמן בענין קרבן שלה ואם הפילה לאור שמונים ואחד מביאה אחר טהרתה שני קרבנות ואפשר שזה שיצתה מכלל האחרות הוא ממה שאמרו במסכת כריתות או לבת לרבות המפלת לאור שמנים ואחד: