מאירי על נדרים פ״ח

הסומא שהרג בשוגג אינו גולה מפני שהוא שגגה דומה לאונס ומכל מקום ההורג בלילה גולה ואין אומרין שהלילה מסמאתו ויש חולקים לפסוק שאף הסומא גולה ולא יראה כן כמו שביארנו במקומו בשני של מכות:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות נתונים ליך מתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך אמר הר"ם מזאת המשנה שמעינן כי כאשר התנה התנאי קיים ולא קנה הבעל ושהנאת האשה אינה הנאה לבעל ואף ע"פ שחסר בזה ממנו חיוב לפי מה שהשרשנו בפרק רביעי מזאת המסכתא:

אמר המאירי המודר הנאה מחתנו ורוצה ליתן מעות לבתו אומר לה הרי המעות הללו נתונים ליך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך וענין הדברים הוא שאנו צריכים שלא יהא הבעל קונה בנכסים אלו כלום וכל שלא קנה בהם כלום מותר ליתן לה אע"פ שהוא נהנה בהרוחת אשתו שאין זה אלא גרם הנאה וכבר אמרו במודר הנאה מחבירו שהוא זן אשתו ובניו ואם כן כונת המשנה שיהא לשון מתנתו שלא יהא הבעל קונה בהם כלום והרי שהוזכר במשנה זו להפקעת קנינו צירוף שתי לשונות והוא שיאמר תחלה על מנת שלא יהא לבעליך רשות בהן ושיצרף בו אחר כן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך אלמא שכל שאמר על מנת שאין לבעליך רשות בהן אינו מספיק להפקיע רשות הבעל שכל שקנתה אשה לגמרי קנה בעלה וצריך שיפרש לה לאיזה דבר הוא נותנם לה ר"ל לפיך או למלבושך וכיוצא בדברים אלו שאף לעצמה לא ניתנו מתנה גמורה אלא לדבר מיוחד בלבד:

ובגמרא נחלקו על משנה זו רב ושמואל בנסח זה אמר רב לא שנו אלא שאת נושאת ונותנת לפיך אבל מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו אמר לה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל ורוב מפרשים סבורים שלשון זה ר"ל מה שתרצי עשי אינו מוסיף כלום על לשון ראשון האמור במשנתנו ר"ל על מנת שאין לבעליך רשות בהן ואין המחלקת אלא שלדעת רב לשון אחרון שבמשנתנו עיקר ר"ל למה שאת נושאת ונותנת בפיך כלומר שיחד לה לאיזה דבר הוא נותנם אבל לא על מנת שאין לבעליך רשות בהן לבד אינו מועיל הן לבדו הן בצירוף ומה שתרצי עשי שאף לשון זה אינו ייחוד כלל ולשמואל לשון ראשון עיקר וכל שאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן הופקע קנין הבעל כשאר תנאים שבממון הן שצירף בו לשון אחר הן שלא צירף בו כלום ולשון אחרון שבמשנתנו לאו דוקא כלל:

וזהו שאמרו בגמרא רב כר' מאיר דאית ליה יד אשה כיד בעלה והענין הוא שנחלקו רב ששת ורבי אלעזר במסכת קדושין בדברי ר' מאיר וחכמים שלדעת רב ששת רבי מאיר סובר שהנותן לעבד על מנת שאין לרבו רשות בו ולאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה אינו מפקיע זכות אדון ובעל אלא אם כן ייחד לאיזה דבר כגון בעבד על מנת שתשתחרר בו ובאשה למזונותיך או למלבושיך וכיוצא באלו ולדעת חכמים במתנה סתם הוא שקנו אדון ובעל אבל בעל מנת שאין לרבך או לבעליך רשות בהם לא קנו אפי' לא ייחד בה לאיזה דבר והוא הדין שלא אמר לה מה שתרצי עשי ולדעת ר' אליעזר ר' מאיר סובר שאף בייחד לה לאיזה דבר לא הועיל ולרבנן כל שיחד מיהא הועיל ולדעת זה רב כרבנן ואם כן סוגיא דקאמר רב כרבי מאיר על שיטת רב ששת נאמרה:

ולענין פסק לשיטת רב ששת נמצא שמואל כחכמים ומתוך כך נסכמים לפסוק כשמואל וחכמים כמו שביארנו שם וראיה להם בסנהדרין פרק סורר ע"א א' שאמרו שם עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו והקשה אמו מה שקנתה אשה קנה בעלה והעמידוה כגון דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן וכן במסכת נזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ואם תאמר לדעת זה לשמואל מיהא למה אמרו במשנה זו למה שאת נושאת ונותנת בפיך שמא שמואל סובר שלדעת רבי מאיר נאמרה ולשיטת רב ששת ומפני שרצו לקבעה לרווחא דמילתא לדברי הכל ואף בתלמוד המערב שנאוה כשיטת רב ששת ואם כן ראוי לפסוק כחכמים ולשיטת רב ששת וכל שנתן על מנת שאין לרבו ולבעל רשות בהן הופקע זכותם של אדון ובעל ואין צריך ליחד לאיזה דבר וכל שכן למה שתרצי תעשי שהרי לשון זה אינו מועיל כלום זהו עיקר מה שראוי לפסוק בענין זה וכן פסקנוה בראשון של קדושין:

ומכל מקום גדולי הפוסקים פסקו כחכמים לשיטת רבי אליעזר שאף בעל מנת שאין לבעליך רשות בהן קנה הבעל עד שייחד לאיזה דבר וזו שבפרק סורר ובפרק מי שאמר הריני נזיר מתוך שאינם מקומות מיוחדים לדין זה ולא נאמרו שם אלא אגב גררא נקיט ליה לישנא בעלמא כלומר שנתן לה בלשון המספיק לענין שלא יקנה הבעל בהם כלום אלא שקשה לפרש לדבריהם בסוגיא זו היאך אמרו רב כרבי מאיר ואדרבה רב כרבנן דהלכתא כותיהו ומכל מקום נראה לי לפרש לדעת גדולי הפוסקים שאף רב ושמואל לא נחלקו במה שנחלקו בו ר' מאיר וחכמים אלא שניהם מודים שהלכה כחכמים ובשיטת רבי אלעזר כלומר שאם אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן בלא צירוף לשון אחר אינו כלום וקנה יתהון בעל ואם צירף בו לשון המיחד לאיזה דבר לא קנה יתהון בעל ומכל מקום נתחדש מחלוקתם בזה שצירף בו מה שתרצי עשי שלדעת רב אינו יחוד כלל והרי הוא כעל מנת שאין לבעליך רשות בהם לבד ולדעת שמואל אף מה שתרצי עשי יחוד הוא לענין שאינו נותן אלא לצרכיה והוא כאלו אומר מעות הללו נתונים לך על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא לצרכי גופך לאיזה מהן שתרצי כלומר אם למזונותיך אם למלבושיך אם לתכשיטיך אם לשאר דברים וכן דעת גדולי המחברים בהדיא ומה שאמרו רב כר' מאיר פירושו שהוא נוטה במקצת הלשונות לדעת רבי מאיר והוא מה שתרצי עשי שהוא קצת יחוד ואע"פ כן לא קנה יתהון בעל ולא לדעת רבי מאיר מכל וכל ולא הוצרך לדקדק בה כל כך שהרי עיקר הקושיא אינה אלא מדרבי מאיר לדר' מאיר דלדבריו לענין עירוב בשזיכה על ידי אשתו היאך תועיל והרי לא יצא מיד הבעל עד שתירץ דכיון דלזכות אחרים הוא אף רבי מאיר מודה בזה ולא הוצרך להזכיר בה כמאן אזלא שמעתיה דרב כרבי מאיר דאפי' הכי דלית ליה לרב מהכא מצי לאקשויי דרבי מאיר אדרבי מאיר וכבר ביארנו שהרבה לשונות באו במסכתא זו שאינם מדוקדקים כל כך והדברים נראין:

ולענין פסק במה שתרצי עשי לשיטה זו גדולי המחברים פסקו בה כשמואל ולשון יחוד הוא ונסח דבריהם הנותן מתנה לאשה או לעבד על מנת שאין לבעל או לאדון רשות בה קנה הבעל או האדון אבל אם התנה בגופה של מתנה שתהיה לכך ולכך לא קנו כיצד אמר לאשה הרי מעות אלו נתונים לך במתנה על מנת שתאכלי ותשתי בהם או על מנת שתלבשי בהם או על מנת שתעשי בהם מה שתרצי בלא רשות הבעל לא קנה הבעל וכן אם אמר לעבד על מנת שתאכל ותשתה בהם או על מנת שתצא בהם לחירות לא קנה אדון וכן כל כיוצא בזה וכן עיקר שהרי דבר זה בכלל דינין הוא והלכה כשמואל בדיני ולשיטת פירושיו אף היא באה לשיטת רבנן ללישנא דרבי אלעזר ומכל מקום גדולי המפרשים ואחרוני הרבנים פסקו בה כרב ואע"פ שיש לכללה בדינין כגון הנותן לאשה בלשון זה והלכתא כשמואל בדיני הואיל ועקרה בנדרים נשנית שהן איסורין הלכה כרב וכבר הארכנו בענינים אלו יותר בראשון של קדושין:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שתוף שבמבוי אם לא רצו לשתף אחד אחד יכול אחד מהם לשתף על ידי כולם וכיצד הוא עושה מניח את החבית של יין או של גרוגרות או הדבר שמערב בו במקום שהוא רוצה להניחו ומזכה להם על ידי אחר והוא שיאמר קבל חבית זו לזכות בה לכל בני המבוי שמאחר שהם גדולים ואין רשות אב עליהם הרי היא זכיה גמורה וכן על ידי עבדו ושפחתו העבריים שמאחר שאין גופן קנוי אין ידן כידו עד שנאמר שלא יצא בזכיה זו העירוב מתחת ידו וכן על ידי אשתו אע"פ שאין קנין לאשה בלא בעלה שמאחר שהוא מקנה לה לזכות לבני המבוי מסלק הוא עצמו לגמרי מחלקם ואע"פ שאין לה חצר מיוחדת באותו מבוי ומה שהעמידוה כאן ביש לה חצר באותו מבוי שהיתה אוסרת עליהם וצריך הבעל לזכות לה העירוב ומגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני לדעת ר' מאיר הוצרכה אבל לדעת חכמים שהלכה כדבריהם אף באין לה חצר באותו מבוי כן ואם תאמר לדעת ר' מאיר היאך יש לה חצר והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה אפשר שנתן לה בעלה וכמו שאמרו פרק חזקת במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וזו היא שיטתנו וכן עיקר ומכל מקום בתוספות תפסו בה דרך אחרת ולדעתם אין אדם מזכה על ידי אשתו אלא אם כן יש לה חצר מיוחדת לעצמה שם ושאינה אוכלת על שלחנו ולא מקבלת פרס הימנו ועיקר כמו שכתבנו וכבר הארכנו בה יותר במקומה בעירובין פרק חלון במשנה הרביעית:

המשנה השישית והכונה בה לבאר ענין החלק השישי והוא שאמר ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר נדרה והיא ברשות הבעל והפר לה ואמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום החזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר אמר הר"ם פי' אמרו ונדר אלמנה אם היה לפי הפשט יהיה הפסוק מיותר ומי הוא שיוכל להפר לה אחר שאין לה בעל ואמנם הכונה שהיא כאשר נדרה והיא בלתי בעל והתנה שהנדר יהיה בזמן פלוני עוד נשאת קודם הזמן שהתנה שיהיה הנדר בו ובא זמן הנדר והיא בעולת בעל אינו יכול להפר והמאמר כלו מבואר:

אמר המאירי ונדר אלמנה וגרושה כלומר מקרא זה על כל פנים צריך לדרשו שאם הוא כפשוטו מה הוצרך לומר כן והרי הדבר ידוע באלמנה וגרושה שאין רשות אדם עליה ומי יפר אלא בא ללמד שיש צדדין שהיה נראה לומר שתהא רשות הבעל חלה עליו בשעת הנדר ושיהא יכול להפר ואע"פ כן אין אומרין כן כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים והרי שאין הנדר חל עד שישלמו שלשים ונשאת תוך שלשים וביום שלשים שחל בו הנדר הפר לה אין זה כלום שאין הולכין אלא אחר שעת הנדר ובכלל הקודמין הוא ואין הבעל מיפר בקודמין היתה ברשות הבעל ונדרה להיות נזירה לאחר שלשים והפר לה בעלה ואחר כך נתגרשה או נתאלמנה תוך שלשים שנמצא בשעה שחל הנדר אין רשות אחרים עליה אע"פ כן הפרת הבעל הפרה שאחר שעת הנדר אנו הולכין והבעל מיפר בנדרים אע"פ שעדיין לא חלו כמו שהתבאר:

נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום קודם הפרה ואחר כך החזירה בו ביום ובא להפר לה אין הפרתו כלום שכבר יצאה לרשות עצמה שעה אחת ואותה שעה חל נדרה וכשהחזירה הרי הנדר בכלל הקודמין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: