מאירי על נדה י״ב

כבר ביארנו במשנתנו שלא הצריכו לאשה בדיקה בשעת תשמיש אלא לטהרות או אף לביתה לאשה שעסוקה בטהרות מתוך שהיא צריכה בדיקה לטהרות לאחר תשמיש צריכה בדיקה לביתה לפני תשמיש אבל אם אינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה כלל וא"כ בזמן הזה שאין טהרות משמשת כדרכה ואינה צריכה בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש עד שתהא סמוך לוסתה שנאסרה אותה עונה לפניה ואם בדקה בשעת הוסת ולא ראתה נאסרה אותה עונה לאחריה ומשם ואילך אם בדקה ומצאה טהור משמשת כדרכה בלא בדיקה ולא עוד אלא שאפילו היא רוצה להחמיר על עצמה כל לפניו מיהא אין ראוי לה לבדוק שמא יהא לבו נקפו ויפרוש כמו שיתבאר בסוגיא זו ודברים אלו כלם באשה שיש לה וסת אבל אם אין לה וסת קבוע נחלקו בה המפרשים יש מי שאומר שצריכה בדיקה בכל שעה שעוברת לשמש את ביתה ובבדיקה מיהא מותרת בכל שעה ויש מי שאומר שמותרת בלא בדיקה ומ"מ לדעת גדולי הפוסקים נראה שמשמשת שלשה פעמים בעדים ובודקת אף לאחר תשמיש ואם מצאתו טהור בשלשה פעמים הרי היא בחזקת טהרה לעולם לשמש שלא בבדיקה ואם מצאה טמא בשלשתם אסורה לשמש לעולם ואם מצאה טמא בקצתם וטהור בקצתם תשמש בעדים עד שתתרצף שלשה פעמים בטהרה ותשמש לעולם בלא בדיקה או שלשה פעמים בטומאה ותאסר לשמש לעולם וכל שהגיעה לכך תתגרש ממנו ולא תנשא לאחר ואע"פ שברואה דם מחמת תשמיש אמרו בפרק אחרון שכל ששמשה שלשה פעמים וראתה תתגרש ותנשא לשני ואם אירעה כן לשני בשלשה פעמים גם כן תתגרש ותנשא לשלישי ואם אירעה כן בשלישי לא תנשא לעולם עד שתבדוק אם נתרפאת בבדיקה האמורה שם ההיא באשה שיש לה וסת כדקתני טעמא לא כל האצבעות שוות אבל באשה שאין לה וסת אין האצבעות עושין בה כלום וי"א שאף זו תנשא לשני ולשלישי ואין הדברים נראין:

אע"פ שזהו הפסק הראוי לברור בענינים אלו מתוך שיש בו כמה ערעורין מצד ביאור הסוגיא אני רואה להעירך בביאור הסוגיא כדי שתפרשנה על דרך מה שפסקנו בה וכן יתבארו לך מתוכה שאר דברים שבה שהם צריכים לענין פסק והוא שאמרו אמר רב יהודה לא שנו אלא באשה העסוקה בטהרות דמיגו דבעיא בדיקה לטהרות לאחר תשמיש בעיא נמי בדיקה לביתה קודם תשמיש אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה מאי קמ"ל הא תנינן לה בפרק שני כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והבאים מן הדרך שהניחו נשיהם טהורות הרי הן להם בחזקת טהרה אי ממתניתין הוה אמינא דוקא בשיש לה וסת אבל אין לה וסת תיבעי בדיקה קמ"ל דאף באין לה וסת לא בעיא בדיקה ואע"ג דמתניתין בשיש לה וסת קיימא הוא הדין באין לה אלא דנקטה בשיש לה וסת לאשמעינן דאפילו בההיא מיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר ר' זירא אמר שמואל אין לה וסת אסורה עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות ותירץ חדא מכלל חבירתה איתמר דר' זירא אמרה מדרב יהודה דאי ממתניתין דכל היד הוה אמינא בשיש לה וסת ומדאמרה שמואל ודאי לשאין לה וסת חדשה והיינו דאודעה ר' זירא בשם שמואל באין לה וסת דלא בעיא בדיקה אלא לעסוקה בטהרות וא"כ שמואל עיקר שמעתיה באין לה וסת ולקמן הדרינן להא דר' זירא ושיילינן בה אין לה וסת הוא דבעיא בדיקה הא יש לה וסת לא בעיא בדיקה והא מתניתין בשיש לה וסת עסיקינן וא"כ הוה ליה למימר כל הנשים בין יש לה וסת בין אין לה וסת ומשני דודאי אין לה וסת חמירא והיינו הוא דנקטה בלשון איסור ר"ל אסורה לשמש עד שתבדוק כלומר דיש לה וסת קלה הימנה והבדל שביניהם הוא דיש לה וסת עירה דחזיא לשמש בטהרות בעיא בדיקה לבעלה אבל ישנה הואיל והשתא מיהא לא חזיא לשמש בטהרות לא בעיא בדיקה וא"ת וישנה מיהא היכא תבדוק פירושו לא הצריכוה רבנן לדידיה להאריך עליו עד שיעירנה ותבדוק ואין לה וסת בין עירה בין ישנה בעיא בדיקה ולי נראה דלישנא מעליא נקט ועירה פירושו ביום וישנה פירושו בלילה שהוא זמן שינה ומשום דישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום נקטה בהאי לישנא ולישני ליה יש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא אין לה וסת לבעלה נמי בעיא בדיקה מדלא אמר ליה הכי שמע מינה כל לבעלה לא בעיא בדיקה בין יש לה וסת בין אין לה וסת ושתיהן משמשות בלא בדיקה בכל שאין עסוקה בטהרות הא לעסוקה בטהרות שתיהן צריכות בדיקה אם לטהרות אם לביתה מטעם מיגו יש לה וסת דוקא בעירה ואין לה וסת אף בישנה והא דפועלים וחמרים דקאמר שנשיהם להם בחזקת טהרה בין עירות בין ישנות הוי מצי לאוקומה באין עסוקה בטהרות ולביתה אלא דלרוחא דמילתא אוקמה אף בעסוקה בטהרות ומשום דכיון דבא מן הדרך דרכו לרצות ורצוי שלו זו היא בדיקתה שנותנת לב בעצמה ומרגשת ולא הצריכו בדיקה אלא ליושב עמה ונזקק לה מתוך היאוש ולמדת שבטהרות או לעסוקה בהן כל שאין מקום לרצוי צריכה בדיקה ליש לה וסת בעירה ולאין לה וסת אף בישנה וכל שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה כלום ולפי דרכך למדת שאין איסור תשמיש באשה שאין לה וסת:

והדר תנינן בריתא אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ויוציא דברי ר' מאיר ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן הן עוותיה והן הן תקוניה וי"מ בה אחד לפני תשמיש להתירה לביתה ואחד לאחר תשמיש לידע אם ראתה ויתחייבו קרבן אם לא ראתה ויפטרו והן הן תקוניה ליפטר מן הקרבן אם לא ראתה ועוותיה להתחייב אם ראתה ופסק רב יהודה בשם שמואל כר' חנינא בן אנטיגנוס ושאלו בה במאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה חדא זימנא דמשמשת בבדיקה אי בשאינה עסוקה הא לא צריכה בדיקה לדידיה ומשני מאן דמשני הא לא משני הא כלומר הא ודאי בשאינה עסוקה בטהרות ומאן דאוקי ההיא דשמואל בעסוקה בטהרות לא מתני הא ומפלג פליגי:

ומתוך כך פסקו רבים דהא דר' חנינא עיקר ואף לבעלה כל שאין לה וסת צריכה בדיקה בכל שעה ובאמת הפירוש יפה לפי הסוגיא דאקושיא דסליק מיניה דהיינו בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה הוא דקאמר דמתני הא לא מתני הא ועל דעת זה משמשת בבדיקה לעולם ומ"מ גדולי הרבנים מפרשים דהכי קאמר לעולם הא דר' חנינא בן אנטיגנוס בעסוקה בטהרות היא דלבעלה לא צריכה בדיקה ומאי דאמרה שמואל חדא זימנא דמתני הא לא מתני הא ותרי הוא דאמרוה כל חד וחד משמיה ומ"מ כל לבעלה אינה צריכה בדיקה וזהו הדעת השני שכתבנו שמשמשת בלא בדיקה ואע"פ שסוגיית הגמרא מוכחת כפירוש ראשון מ"מ יש סיוע לשטה זו וקושיא לראשונה ממה ששאלו למעלה מהו שתבדוק אצל בעלה כלומר אם רצת להחמיר בעצמה ותירץ לא תבדוק שמא יהא לבו נקפו והיאך אמרה סתם היה לו לפרש אם אין לה וסת תבדוק אלא שמע מינה שאף זו לא תבדוק אלא שנראה לי לשטה ראשונה שלא שאלוה אלא ביש לה וסת ומשום דפשיטא להו בה דאינה צריכה בדיקה:

וגדולי הפוסקים יש להם דעת שלישית שעליה סמכנו והוא שהם מפרשים משמשת בשני עדים ר"ל לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה ולא למעט שלא תבדוק לפני תשמיש דודאי כל דכן הוא אלא שאין העוות תלוי אלא לאחרון והרבה מפרשים הבינו מדבריהם שאינה צריכה בדיקה לפני תשמיש ואין דבריהם נראין אע"פ שגדולי עולם אמרום אלא היא בודקת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש ותשמש כן שלשה פעמים אם נתרצפה שלשתן לצאת נקיה הרי היא ככל הנשים לשמש בלא בדיקה ואם נתרצפה בשלשתן לטומאה תאסר ויוציא ואמר שמואל עלה הלכה כר' חנינא ושאל בה אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא שתשמש בבדיקה וודאי הדבר פשוט שאם הוחזקה בכך הוא לה כרואה מחמת תשמיש בשלשה פעמים תצא ואם בשאינה עסוקה הא אמר בכל שלא הוחזקה בכך משמשת בלא בדיקה ותירץ דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות ודמתני הא לא מתני הא ומיפלג פליגי והלכה כר' חנינא ותשמש שלשה פעמים בבדיקה וכן לעולם עד שתתרצף בשלשה לטהרה או לטומאה ועל זו סמכו לפסוק הדינין שהוזכרו בדברי ר' מאיר שמשהוחלטה לאסור תצא בלא כתובה ואין מחזיר לה פירות מלוג שאכל ולא בלאות צאן ברזל שהן בעין ולא מזונות (שדותה) [שלותה] או שאם הלך הוא אין בית דין פוסקין לה מזונות ולא יחזור עולמית אע"פ שנתרפאת שאם תאמר כן זימנין דאזלא ומינסבה ומיתקנא ואמר אלו היתי יודע שכן לא הייתי מגרשיך ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואי אפשר לומר בה השתא הוא דבריא דבאילונית הוא דאמרינן הכי כדברירנא ביבמות פרק הבא משום דלא שכיחא רפואתה הואיל ויש לה סימני אילונית אבל זו דרך כמה נשים הוא שאין להם וסת עכשו ויש להם לאחר זמן וי"מ בה דוקא בשפירש לה דמשום וסת הוא מוציאה הא גירש סתם יכול להחזיר וי"מ אף בסתם מפני שכל שאשתו אסורה לו סתמו כפירושו ומ"מ מה שמסתעף בשמועה זו לענין איסור החזרה אע"פ שנתרפאת כבר התבאר במסכת גיטין פרק השולח בענין המוציא את אשתו משום שם רע ומה שמסתעף בה לענין כתובה וחברותיה במסכת כתובות אלא שהארכנו בכאן במה שהוא עיקר אצל ענין הפרק והוא בעניני הבדקה:

ודין אשה שרואה מחמת תשמיש לא התבאר דינה כאן ולדעת גדולי הפוסקים הרי היא בכלל זו שאין לה וסת שנתרצפה שלש לטומאה אלא שדין רואה מחמת תשמיש אף ביש לה וסת הוא וענינה שאם נתרצפה בכך שלשה פעמים תתגרש ותנשא לשני ואם אירעה כן בשני תנשא לשלישי ואם אירעה כן ממנו תתגרש ואסורה לעולם עד שתבדוק אם נרפאת ובדיקתה בהבאת שפופרת על הדרך שיתבאר בפרק אחרון וזו חלוקה מזו בהרבה דינין אחד שזו הואיל ויש לה וסת היתר נשואיה לרביעי תלוי ברפואה וזו שבכאן הואיל ואין לה וסת אינה נתרת בבדיקת רפואה והשניה שהרואה מחמת תשמיש נשאת לשני ולשלישי ומפני שלא כל האצבעות שוין אבל זו שאין לה וסת אסורה לעולם בין לזה בין לאחר ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין והשלישית גם כן לדעתנו והוא שרואה מחמת תשמיש כשמגרשה ראשון ושני יש לה כתובה הואיל ועדיין ראוייה לשלישי הא משלישי לא הואיל ובדקה בשפופרת ומצאה טמא וזו שבכאן אין לה אפילו מראשון וגדולי המפרשים כתבו אף ברואה שאין לה כתובה מראשון הואיל ומ"מ נאסרה לו ואף הרבה מפרשים סוברים שזו שאין לה וסת וזו שרואה מחמת תשמיש חדא היא ומפני שהם מפרשים שרואה מחמת תשמיש האמור שם פירושו בשאין לה וסת וממה שנאמר שם ואם יש לה וסת או מכה תולה בוסת או במכה אלמא בשאין לה וסת היא שנויה ומה שחיסר בזו גילה בזו וכן ממה שגדולי הפוסקים הביאו את שתיהן כאחת ואף גדולי המפרשים נסכמים בה ואין נראה כן שאם כן היאך חלקוה לשנים וריחקוה זו בראשון וזו באחרון וכן שלא הוזכר בה ר' חנינא בן אנטיגנוס כלל אלא אין ספק ששני דינין הן ורואה מחמת תשמיש אף ביש לה וסת נאמרה ומה שאמרו שם ואם יש לה וסת פירושו אם שמשה בשעת הוסת או בעונה הסמוכה לה וגדולי הרבנים פירשוה אם אינה רואה בכל עת לאחר תשמיש אלא לפרקים וי"מ אם יש לה וסת של מקרים שבגוף כגון שמפהקת באותה שעה או מתעטשת:

גדולי המפרשים כתבו בזו שאין לה וסת וברואה מחמת תשמיש במה שנאמר בה שאין לה כתובה וחברותיה שפירושה אפילו באו לה מומין אלו בבית בעלה ואע"פ שבשאר מומין כל שבאו לה בבית בעלה יכולה לומר נסתחפה שדהו ויש לה כתבה בזו הואיל ואינה ראויה לביאה אין לה כלל:

כל שביארנו בבאים מן הדרך ובפועלים וחמרים ובבאים מבית האבל ומבית המשתה שנשיהם להם בחזקת טהרה דוקא שהניחה בחזקת טהרה אבל הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר טהורה אני בין שהוא עמה בעיר בין שהלך לו ואפילו עברו עליה ימים כשיעור ימי הטומאה וימי ספירה מפני שטומאתה ודאי וטהרתה ספק הא משאמרה טהורה אני נאמנת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה לעצמה ודוקא באומרת ספרתי וטבלתי אבל אמרה לא נטמאתי אינה כלום שהרי ודאי ניטמאת ולא עוד אלא שאף בלא נתברר לו טומאתה כל שהוחזקה נדה בשכנותיה אינה נאמנת לומר לא נטמאתי ויראה לגדולי הדור אף בנתינת אמתלא אלא שבזו מיהא יש לפקפק ולדעתי הכל תלוי בהוכח של אמתלא וכבר כתבנוה בשני של כתבות וכן זה שביארנו שכל שהניחה בחזקת טהרה הרי היא לו בחזקת טהרה דוקא שלא בא בשעת וסתה אבל יש לה וסת והוא בא בשעת וסתה אסור עד שישאלנה שמא אורח בזמנו בא ומ"מ אם עברה עונת הוסת ועוד שיעור שתוכל לספור ולטבול אינו צריך שהרי שמא לא בא האורח בזמנו ואם תמצא לומר בא שמא טהרה ממנו ואפילו בנערה שבושה לטבול מותר הואיל ואין טומאתה חזקה ברורה ואם אין לה וסת קבוע כל שהניחה בחזקת טהרה ובא לו בתוך שלשים לראייה שטהרה ממנה או לאחר שלשים יום בכדי שיעור שהיית ספירה וטבילה הרי היא לו בחזקת טהרה הא בשלשים אסורה מחשש וסתן של רוב נשים ויש חולקין בזו ודבר זה יתבאר בפרק שני:

כל שביארנו שאין האשה צריכה בדיקה אין ראוי לה שתבדוק לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שמא אם קודם תשמיש לבו נוקפו ויפרוש ואם לאחר תשמיש לבו נוקפו שמא הרגישה ומפקפק בעצמו ואם אירע לה כן אם כשיעור וסיס והוא שיעור מועט תיכף ליציאת השמש חייבים חטאת הא לאחר זמן אין חייבים חטאת ולא אף אשם תלוי שאין אשם תלוי אלא במקום שיש אסור קבוע כמו שביארנו בכמה מקומות וא"כ מה שאמרו בסוגיא זו לאחר שיעור וסיס כדי לחייב בעלה באשם תלוי דלא כהילכתא היא ושיעור וסיס אינו כשיעור בדיקה שהבדיקה צריכה מתון שהרי צריכה חורין וסדקין ואחר זמן הוא אלא שיעור קנוח לבד והוא שאמרו לשמש ועד שעומדין בצד השקוף כל שעומדת ועדה בידה בצד פתחה עד שביציאתו תוכפת ומכניסתו ומוציאתו בתכיפה:

ועתה נשלם הפרק תהלה לאל: