מאירי על פסחים י״ב

וחקירות אלו התבאר במקומו עליהן שהן שבע באיזה שבוע של יובל באיזו שנה של שבוע באיזה חודש של שנה בכמה בחודש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום ואלו נקראים חקירות שהזמה תלויה בהם וכל שאמר אחד מהם באחת מאלו איני יודע עדותן בטילה וצריך שתהא העדות עדות שאפשר להזימה מצד כל החקירות וא"ת בחקירת שעה מיהא היאך אפשר להזימה והלא כל שהם אומרים בשעה פלונית עמנו הייתם שמא בתחלת השעה היה המעשה וההזמה בסופה מ"מ אנו נותנין להם השעה וכל שאפשר לטעות עמה וצריך שיאמרו המזימים אותה שעה וכל שאפשר לטעות עמה עמנו הייתם ומ"מ כל שהשעות מתחלפות בין יום ללילה אין תולין בטעות שאין אדם טועה בין יום ללילה והוא הדין בין קודם הנץ החמה לאחר הנץ החמה כמו שביארנו ויש סוברים לומר שלא אמרו לתלות בטעות אלא בשיש הכחשה בין שניהם אבל כל ששניהם מכוונים לשעה אחת הזמתם אף משעה לחברתה ואין תולין בטעות ואין זה כלום שהרי בסנהדרין פרק בדיקה שאלו יחקרו בכמה בשעה והשיבו עליה בשלמא למאן דאמר אין אדם טועה כלום ניחא אלא למאן דאמר אדם טועה בשתי שעות הויא לה עדות שאין יכול להזימה אלמא שאף כשהם מכוונים עדותם לשעה אחת והוזמו משעה לחברתה תולין בטעות:

וכן שואלין מכירין אתם אותו כלומר אם הוא בעל דת או מעובדי האלילים וכן התריתם בו וכן במה הרגו בסיף או בארירן ואלו הן נקראות דרישות ואע"פ שאין הזמה תלויה בהם כל שיאמר בהם אחד מהם אינו יודע עדותן בטלה ויש בהם מין שלישי שנקרא בדיקות כגון שבדקוהו במלבושי ההורג או הנהרג כליו שחורים או כליו לבנים יום המעונן היה או יום צח היה ובאלו וכיוצא בהם שאין בהם עיקר לעדות ולמעשה כל שאמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת ואפי' שניהם אומרים כן אלא שמ"מ אם הכחישו הם עצמם בהם עדותן בטלה וכבר ביארנו דינים אלו בכל תנאיהם במקומם בחמישי של סנהדרין:

ביעור חמץ יש פוסקין שאין ביעורו אלא בשריפה כר' יהודה ומביאים ראיה ממה שאף במשנתינו הסכים ר' מאיר לדעתו שהוא בשריפה אלא שנחלקו בשיעור אכילה וכן שר' עקיבא סובר כן וכן שבאחרון של תמורה אמרו אלו הן הנשרפין ומונה עמהם חמץ בפסח ולדעת זה יש לך להזכיר מה שאמר עליה אימתי שלא בשעת ביעורו ר"ל מסוף שש שעות ולמעלה השבתתו בכל דבר ומ"מ ר' עקיבא אמרה אף לאחר ביעורו ויש מקשים לפירוש זה שהרי בפרק שני אמרו עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים והעמידוה בגמ' לדעת ר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה אלמא אף בעבר זמנו אמרה ואינה קושיא שלא נאמר שם עבר זמנו אלא בשעות דרבנן וכן הקשו ממה שכתבנו ממסכת תמורה שמנה בכלל הנשרפין חמץ בפסח ולשון חמץ בפסח אחר זמן איסור הוא ואפשר שכל איסורו משום פסח הוא קוראו חמץ בפסח אף קודם זמן האיסור ומ"מ יש מפרשים שמה שאמר ר' יהודה אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר לדברי חכמים הוא משיב והוא שכשאמר ר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה השיבוהו חכמים לא מצא עצים יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו ועל זה הוא משיב אימתי אני אומר שאין ביעורו אלא בשריפה קידם זמן איסורו [אבל לאחר זמן איסורו] ולא מצא עצים השבתתו בכל מה שיוכל נמצאת למד שאף לאחר זמן איסורו אם יש לו עצים ביעורו בשריפה וזו של תמורה וכן עבר זמנו שבפרק שני פירושו אחר איסורו וביש לו עצים וכן נראה במכילתא שאמרו שם ר' יוסה אומר תשביתו בשריפה אמר לו בן בתירא סבור אתה שאתה מחמיר ואי אתה אלא מיקל לא מצא עצים ישב ולא ישרוף הוי משהגיע שעת ביעורו השבתתו בכל דבר ומ"מ מקצת חכמי הצרפתים פי' בהפך שר' יהודה סובר אימתי אינו אלא בשריפה שלא בשעת ביעורו ר"ל שכבר עבר זמן ביעורו והוא מתחלת שש ולמעלה אבל בשעת ביעורו כגון שעה חמישית השבתתו בכל דבר ואע"פ שאמרו למעלה ששעה חמישית אינו זמן ביעור וכמו שאמרו כיון דלאו זמן איסורי' ולאו זמן ביעוריה הוא פשע ולא מבטיל ליה הם מפרשים בביעור זה ענין בדיקה שהבדיקה נקראת בלשון ביעור על שם סופה כמו שלמדנו מן הברכה עצמה שמברכים על הביעור בשעת הבדיקה אבל בשעת ביעורו ר"ל שעה חמישית השבתתו בכל דבר וכך היא שנויה בתלמוד המערב עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר אם הגיע זמן ביעורו אי אתה מבערו אלא בשריפה ואתיא כר' יהודה אית תנאי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר ואתיא כרבנן ר' אומר תשביתו בכל דבר שהוא בבל יראה ואיזו זו שריפה ולדעת זה אותה שהזכרנו במכילתא כרבנן היא וכן כתבוה גדולי הדורות וכן עיקר וא"כ לדעת ר' יהודה לשיטת הפוסקים כמותו בשעה חמישית ביעורו בכל דבר הא בששית ומשם ולמעלה אינו אלא בשריפה ולדעת ראשון למה שפירשנו בו שלדברי חכמים הוא משיב כל שקודם האיסור דוקא בשריפה ואם אין לו עצים יחזר אחריהם הא משהגיע איסור תורה ישבית בכל מה שיוכל ומ"מ גדולי הפוסקים והמחברים פסקו כחכמים שביעורו אף במפרר וזורה לרוח או מטיל לים ואינו טעון שריפה אלא שאם רצה שורפו ותבוא עליו ברכה ובלבד שלא יהנה בהיסיקו אחר זמן איסור הנאתו וכבר כתבנו בענין זה דרכים אחרים בפירושנו: